שאלה: עד איזו שעה אפשר להתפלל תפילת מנחה?
תשובה: לצורך התשובה, נזכיר את זמן "שקיעת החמה", שהוא זמן ה"שקיעה" המופיע בלוחות השנה בכל מקום ומקום.
בגמרא במסכת ברכות (דף כט:) אמר רבי יוחנן, מצוה להתפלל עם דמדומי חמה (כלומר, בזמן שהשמש זורחת או שוקעת), שנאמר "יִרָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ" זו תפלת שחרית, "וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים" זו תפלת המנחה. כלומר, לדעת רבי יוחנן, טוב מאד להתפלל מנחה עם שקיעת החמה. ואמרו בגמרא, "לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה", כלומר, בני ארץ ישראל דיברו בגנותו של מי שמתפלל עם דמדומי חמה סמוך לשקיעה, שמא יקרה איזה מאורע שיגרום לאדם שיפסיד את התפלה לגמרי.
ומשמע אם כן בגמרא, שיש להקדים ולהתפלל תפלת מנחה זמן רב לפני השקיעה, ולא לחכות עד סמוך לשקיעה. ודבר זה עומד בניגוד למנהג שנהגו בהרבה בתי כנסיות, שמתפללים מנחה סמוך לשקיעת החמה ממש. ולאחר מכן מתפללים ערבית. וכן נוהגות הרבה נשים צדקניות, שהן מתפללות תפלת מנחה סמוך לזמן השקיעה ממש.
גם רבינו האר"י היה נוהג תמיד, להתפלל סמוך לשקיעת החמה, ולאחר מכן היה מתפלל תפלת ערבית. וגם מנהגו של רבינו האר"י עומד לכאורה בסתירה למה שאמרו בני ארץ ישראל בגמרא. והגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל בספר בן איש חי (פרשת כי תשא) כתב, שמה שרבינו האר"י לא נזהר בדבריהם של חכמי ארץ ישראל, הוא משום שהם לא אמרו, אלא שצריך להזהר שלא להתפלל סמוך לשקיעה, שמא בסופו של דבר יפסיד את זמן התפלה ולא יתפלל, אבל האר"י הקדוש, שהיה לו מנין מיוחד שהתפללו עמו בכל יום תמיד, והיו ממתינים עד שיגיעו לזמן זה, לא שייך בהם שום חשש שיתרשלו ולא יתפללו כלל.
נמצא אם כן, שלדעת הגאון בן איש חי, אסור להתפלל סמוך לזמן השקיעה, ויש להקדים ולהתפלל מנחה מוקדם יותר. ורק האר"י שהיה לו מנין מיוחד לכך, היה רשאי להתפלל סמוך לשקיעה.
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל העיר על כך (הליכות עולם ח"א עמוד רמח), שמדברי הגמרא משמע שאין שום חילוק בין בני האדם בזה, ומשמע שלכל בני האדם ובכל מצב אין לאחר כל כך את תפלת המנחה.
ומרן הבית יוסף (בתחילת סימן רלב) כתב, בשם ההגהות מיימוני, שמה שאמרו בגמרא שבני ארץ ישראל אמרו שאין להתפלל בשעת דמדומי חמה, הכוונה היא למי שמתאחר עם התפלה עד זמן השקיעה ממש, אבל מי שמתפלל לפני השקיעה, אפילו כמה דקות, אין שום גנאי במעשיו. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל הוכיח שגם רבינו האר"י, לא היה מתפלל אלא סמוך לשקיעה, לפני השקיעה, ולא עם השקיעה ממש, שהרי האר"י היה מתפלל מנחה עם תפילין (של שימושא רבה), והוא היה נזהר להסיר את התפילין לפני השקיעה, ואם כן בודאי שמה שנהג האר"י להתפלל מנחה מאוחר, אין הכוונה שהיה מתפלל עם השקיעה ממש, אלא סמוך ולפני השקיעה.
ואם כן מה שאמרו בגמרא שבני ארץ ישראל אמרו שאין להתפלל מנחה מאוחר, הכוונה היא עם זמן השקיעה ממש. ומה שנהגו בבתי הכנסת, וכן מה שנהג רבינו האר"י להתפלל מנחה מאוחר, הכוונה היא לפני השקיעה בכמה דקות, ובזה אין שום חשש איסור.
ולכן למעשה, מותר להתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה, לפני השקיעה. וכפי שנוהגים בהרבה בתי כנסיות, וכמנהג נשים צדקניות, אבל אין לאחר את זמן התפלה עד לאחר השקיעה, שמא יטרד ויפסיד את התפלה לגמרי.
ומכל מקום מי שאיחר את זמן השקיעה, עליו להתפלל מנחה עד זמן "צאת הכוכבים", (שהוא כעשר דקות לאחר שקיעת החמה, כפי שנדפס בלוחות השנה).
