השנה (שנת תשפ"ב) היא שנת שמיטה, וכבר ביארנו בהלכות הקודמות את עיקרי מצוות השמיטה, ומהם שאסור לזרוע ולעבד בכל צורה שהיא קרקע שנמצאת בארץ ישראל, אלא אם כן המלאכה באה רק בכדי להציל את הגידולים מנזק שיבוא אם לא יטופלו.
ומכיון שדיני שביעית הם רבים מאד, אי אפשר לבאר את כל פרטיהם במסגרתינו, ואין הדברים מסורים לכל אחד ואחד, אלא בכל מקרה שעולה שאלה ביחס לטיפול בגינה או בשדה בשביעית, יש להתייעץ עם מורה הוראה הבקיא בדינים אלו. ובכל מקרה יש לדעת, כי ניתן לתחזק על פי גדרי ההלכה גינת נוי ברמה סבירה בשנת השמיטה.
גינה משותפת
קרקע השייכת לשותפים, כלומר ליותר מאדם אחד, חייבת במצות שמיטה, ועל כן גם על הגינות שבסביבות הבתים המשותפים חלה מצות השמיטה, ואסור לעשות שם אף אחת מהמלאכות האסורות בשנה זו.
ומכח איסור זה, אסור לאדם הדר בבית משותף, לתת את ידו לכך שישתמשו בכספו על מנת לעשות מלאכות האסורות בשביעית, ובודאי שאסור לו לשכור לשם כך אדם אחר שיעשה עבורו את המלאכות בגינה בשנה זו, אלא חובה קדושה על כל דיירי הבית המשותף להזהר במצות השמיטה, שלא יעשו בגינתם אלא מלאכות המותרות בשנה זו, (כגון השקיה לפי הצורך בכדי שלא יגרם נזק לצמחי הגן, וכיוצא בזה), אבל פעולות שאינן חיוניות לקיום הצמחים, לא יעשו כלל בשנה זו.
אדם שהוא זהיר במצות ה' יתברך, והוא דר בבנין ששאר הדיירים בו אינם שומרי תורה ומצוות, ישתדל להשפיע עליהם בדכי נועם להמנע מן המלאכות האסורות לעשותן בשנה זו, ואם יודע כי דבריו יפלו על אזניים ערלות ושכניו לא יסכימו לשמור שביעית כהלכתה, יש לו שלש דרכים להנצל מאיסור שביעית, הראשונה, שבעת התשלום לועד הבית יודיע בפירוש, כי התשלום בא לצורך תשלומים אחרים לועד הבית, אך לא בעבור הגינה, או שיאמר כי התשלום בא אך ורק לצורך המלאכות המותרות בשנת השמיטה, (כגון השקיה לפי הצורך כדי למנוע התייבשות וכדומה).
האפשרות השניה היא, שיקח מוועד הבית יפוי כח בלתי חוזר, וילך לרבנות המקומית בכדי למכור את הקרקע לגוי, כדי שלא יהיה שותף לדבר עבירה.
והאפשרות השלישית היא, שיפקיר בפני שלשה בני אדם את חלקו בגינה המשותפת, ובכך נמצא שאין לו שום שייכות לגינת הבניין.
