שאלה: האם אפשר להוסיף ליווי של כלי נגינה בבית הכנסת? ומה הדין במסיבה לכבוד ראש חודש?
תשובה: בספר שאלות ותשובות חתם סופר (בהשמטות לחלק חושן משפט סימן קצב) כתב לדון במה שרוצים בכמה בתי כנסיות שהיו בדורו, להכניס כלי נגינה קבוע בבית הכנסת. ועיקר נידונו היה לגבי כלי "עוגב", שהוא כלי גדול וכבד מאד, ורצו להעמידו בקביעות בבית הכנסת, לנגן בו כדי ללוות את התפלות בבית הכנסת. והגאון החתם סופר נזעק על רעיון זה, וכתב לאסור את הדבר בתוקף רב. ואפילו כאשר רצו להעמיד עוגב בעזרת הנשים של בית הכנסת, אסר את הדבר בתוקף (שו"ת חתם סופר ח"ו סימן פו). וכן כל גדולי רבותינו האחרונים שדנו בענין זה, האריכו לאסור בכל התוקף הכנסת כלי נגינה לבית הכנסת. מכמה וכמה טעמים.
הטעם הראשון, משום שידוע שהנוצרים מכניסים כלי נגינה, ובעיקר "עוגב", לכנסיות שלהם, ושם מזמרים מיני זמר לעבודה זרה שלהם. ומאחר וכך הנהיגו עובדי עבודה זרה לעשות בדרך הפולחן שלהם לעבודה זרה, אפילו אם הדבר נעשה מתוך מחשבה שאינה קשורה לעבודה זרה, יש בו איסור משום חוקות הגויים, וממילא אסור ליהודים לנהוג במנהג זה, כמו שנאמר "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ". (עיין בשו"ת אורח משפט סימן לו). ובפרט שרצו לנהוג כן גם בימי שבת ויום טוב, שאז יש איסור בנגינה אפילו שלא בבית הכנסת.
ועוד נאמרו בענין זה כמה טעמים לאסור, והעולה על כולם, וכולל בתוכו כל מיני כלי זמר, הוא האיסור להדמות לרפורמים והמתחדשים למיניהם הורסי דת ישראל, כי הם השחיתו דרכם, ומתחילה יצאו לחקות את מעשי הגויים בכוונה כדי להדמות אליהם, והכניסו כלי נגינה בבית הכנסת שלהם, וניסו להשפיע על כל ישראל לנהוג במנהגיהם באומרם, כי על ידי זה שננהג במנהגי הגויים ובנימוסיהם, יחדלו לשנוא אותנו הגויים, ויזכו אותנו ב"שויון זכויות". ולימים נתברר שלא הועילו בזה כלל ועיקר, כי אדרבה השנאה נגד היהודים גברה יותר ויותר, וגרוע מכך, שכמעט כל אותם רפורמים שהיו לפני כמאה שנים ויותר, לא נותר מהם זרע ישראל, כי הם התדרדרו עוד ועוד, עד שבעטו בקדושת השבת לגמרי, ונשאו נשים נוכריות, ונאבד זכרם בגויים ואין שם ישראל עליהם עוד. ומטעם זה גם במקרה שטעו והכניסו כלי נגינה בבית הכנסת הגדול של פריז, לאחר שנים רבות, התעוררו אנשי הקונססטואר שם, והוציאו את כלי הנגינה מבית הכנסת, אף שהם לא היו אנשים חרדים בכלל, מכל מקום הבינו גם הם היטב כי הדבר מזיק לקיומה של הקהלה היהודית, וחזרו לשמוע להוראת הרבנים בפריז, שאסרו את הדבר.
והנה גם בזמנינו לצערינו הרב, מתפרסמים מעשי הרפורמים עוד ועוד, ואף שרואים עין בעין, שהם הולכים ונטמעים בין הגויים, מכל מקום מתחדשים אחריהם רפורמים אחרים, (כמו שאמרו בסנהדרין סז:, "ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים", צפרדע אחת היתה, שרקה לחברותיה והן באו), שבאים להטעות אחריהם את ישראל. ובעונות הרבים הם מתלבשים בלבושים שונים, מהם נקראים רפורמים, ומהם קונסרבטיבים, והרמאים מכולם הם הנקראים אורטודוקסים, אבל נוהגים ממש במקצת ממנהגי הרפורמים הראשונים, ובתחילה מזלזלים בהנהגה אחת, ושוב יורדים ויורדים עד שפורקים מעליהם עול מלכות שמים, כפי שהנסיון הוכיח. וכבר לפני כארבעים שנה, פנה גדול הדור הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל מארצות הברית, למרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, וביקש ממנו לעשות כל מה שיוכל כנגד נגע הרפורמה, "כי אם לא תנהגו כן עתה, בעוד עשרות שנים ינסו הם לכלות את יהדות ארץ ישראל כפי שעושים בארצות הברית".
וידוע שהם מנסים בשליחות היצר הרע, להסית את הרבים, כאילו יש להם איזו "פרשנות" מקובלת ליהדות, ועמי הארצות טועים לחשוב שיש ממש בדבריהם, לכן יש להזהיר מפניהם, כי כל דבריהם מהבל ימעטו, ואין להטות אזן לקראתם, ויש לאסור בכל התוקף, הן אצל הספרדים והן אצל האשכנזים, ולהזהיר שלא לנהוג בשום מנהג ממנהגיהם, וכל שכן שעלינו להחזיק בכל עוז באיסור שגזרו כל גדולי האחרונים שלא להכניס כלי נגינה בבית הכנסת שלנו. ומלבד זה עלינו ללחום את מלחמתה של תורה, שלא לאפשר גם שינויים בצורת התפלה והדרשות בבית הכנסת. כי יש שפרצו פרצות בענין זה, ובתחילה ממעיטים בערך המחיצה בבית הכנסת, ולאחר מכן מעמידים אשה או נערה בת מצוה לדרוש בפני הקהל, וכן עוד מנהגים כיוצא באלה ומעשים אשר לא יעשון, ששורשם אחד הוא, וחלילה וחס לצדד ולהורות שום צד היתר בדברים אלו.
ומעשה היה שהגיע לפני מרן זצ"ל רב אחד, שהנהיג בבית הכנסת שלו כמה מנהגים כאלה, שנערת בת מצוה אומרת דרשה בפני הציבור בשבת, ועוד מעשים כיוצא באלה, ומרן זצ"ל לא רצה לקבלו, וחשב לשלוח אותו לביתו מבלי לראות את פניו. ומאד הצטער לשמוע שמי שנקרא "רב", וקושר לראשו כתרים כי הוא בקי גם בפסקי מרן זצ"ל, ומעטר את עצמו במבחני רבנות וכדומה, מקעקע את יסודות התורה והקדושה, מפני שאינו מבחין בין טוב לרע, והתנתק מראיית התורה מפני ששקע בהבלי הדעות העכשויות, המנותקות מההבנה המקורית בקדושתה של התורה.
ולענין הכנסת כלי נגינה לבית הכנסת לצורך מסויים, שלא באופן קבוע, כגון שעושים שם ערב של שירת הבקשות (ביום חול), או מסיבת ראש חודש, שמזמינים רבנים לדבר בדברי תורה, ומשמיעים שם שירות ותשבחות מפי חזן נעים זמירות ישראל, וכן מה שנהגו עולי מצרים שעורכים "תוואחיד" בבית הכנסת בערב ראש חודש ניסן, או שעורכים "שמחת בית השואבה", וכן כל כיוצא בזה, המנהג פשוט אצלינו להקל בזה, שאין זה בכלל חוקות הגויים, וגם אין זה ליווי בשעת התפלה, ובאופן זה לא נהגו לאיסור כלל. וכן מרן רבינו זצ"ל היה נוכח בכמה שמחות שערכו בבתי כנסיות עם כלי נגינה, בשיר ושבחה לה' יתברך, ואמר שם דברי תורה בפני הציבור, הוא ועוד כמה גדולי עולם שהיו עמו.
