נשים חייבות בקידוש מן התורה, ואף על פי שכל מצות עשה (דהיינו מצוה שהיא בקום עשה) שהזמן גרמא (שהזמן גורם לה, כגון מצות סוכה בחג הסוכות, זמן חג הסוכות גורם למצוה זו, שהרי בכל השנה אין חיוב לשבת בסוכה), נשים פטורות ממנה, כמו שביארנו בכמה הזדמנויות, מכל מקום במצות הקידוש הן חייבות מן התורה, שנאמר בלוחות הראשונות (בפרשת יתרו) "זכור" את יום השבת לקדשו, ונאמר בלוחות אחרונות (בפרשת ואתחנן) "שמור" את יום השבת לקדשו. וקבלו חז"ל, כי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו (שהשם יתברך אמר בזמן מתן תורה "זכור" ו"שמור" בבת אחת) בכדי ללמדינו: כל שישנו בשמירת השבת, שמוזהר שלא לעשות מלאכה בשבת, ישנו בזכירה, כלומר שחייב בקידוש. והואיל והנשים מוזהרות אף הן על שמירת שבת כהלכתה, כי על מצוות לא תעשה נשים חייבות אף כשהזמן גרמן, (וכמו איסור אכילה ביום הכפורים), לפיכך ישנן גם בחיוב זכירת שבת, דהיינו קידוש היום. (ברכות כ:). ולכן הנשים יכולות להוציא את האנשים ידי חובת קידוש, הואיל והן מצוות על קידוש כמותם, ומשום צניעות, נכון שהאשה לא תקדש על היין להוציא אנשים ידי חובה אלא כשהם מבני ביתה.
מכיון שילדים שלא הגיעו לגיל מצוות אינם חייבים במצות קידוש מן התורה ממש, אינם יכולים להוציא ידי חובת קידוש אנשים מבוגרים החייבים במצות קידוש מן התורה.
סומא, כלומר, מי שהוא עיור, חייב בכל המצוות מן התורה, כדעת חכמים (בבבא קמא דף פז.), ולכן הסומא רשאי לקדש על היין ולהוציא את כל בני ביתו ידי חובתם במצות הקידוש.
בזמן רבותינו חכמי הש"ס, היה היין חזק וחריף מאד, ולא היה ראוי לשתיה בלא שימזגוהו תחילה במים, כלומר, שהיו מערבים בו מים, ואז היה טוב לשתיה. ועל כן חייבים היו למזוג בתחילה את היין במים, ורק אחר כך היו מקדשים עליו. ולפי זה בזמנינו אין חיוב למזוג את היין במים. וכל שכן שאין חיוב למזוג "מיץ ענבים" במים, שהרי אין בו חריפות כלל. ומכל מקום, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שטוב למזוג את היין במים, באופן שישפוך לתוכו מעט מים, שלוש פעמים, וכן יש לנהוג אף כשמקדש על מיץ ענבים. וטעם הדבר הוא על פי הסוד, כמו שכתב רבינו יוסף חיים ז"ל בשם הרב בעל מעבר יבק. ועל כן הנכון הוא למזגו שלוש פעמים, בכל פעם טיפה אחת, ורק אחר כך לקדש עליו. והמזיגה תהיה סמוך לקידוש, דהיינו לפני שיתחיל באמירת "יום הששי", ולא בשעת הקידוש ממש.
