בהיות ובימים אלו, ימי הספירה, נהגו ללמד פרקי אבות ברבים, וכן היה מנהגו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, על כן נביא מעט ענינים הנזכרים בפרקי אבות.
שנינו בפרקי אבות (פ"ב משנה ח), "מרבה צדקה – מרבה שלום". ופירש מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שכאשר יש מחסור בביתו של האדם, שלום הבית מתערער בין העני לאשתו, כמו שאמרו בבא מציעא (דף נט.), לעולם יהא אדם זהיר להביא תבואה לתוך ביתו, שאין מריבה מצוייה בביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, כלומר, מזונות, שנאמר "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ". (תהלים קמז).
ובהיות ואנו סמוכים לימי הפסח שעברו עלינו, נביא מעשה שאירע לפני כמאתיים ושלושים שנה, בעיר פראג בימים הללו.
רבה של פראג, היה גאון הגאונים רבי יחזקאל לנדא זצ"ל, בעל שו"ת נודע ביהודה. לילה אחד, היה יושב בביתו ולומד, ואותו ערב סגרירי היה, מטרות עוז ורוח זלעפות, פתאום הוא שומע קול בכי מבחוץ, הפסיק הרב את לימודו ויצא החוצה, ופגש בנער נוצרי יושב על סלע ובוכה, ניגש אליו הרב ושאל אותו, מדוע אתה בוכה? השיב לו הנער, אבי, הוא אחד מהאופים שבעיר, אמי מתה, ואבי נשא לו אשה אחרת, והיא אשה אכזרית, בכל יום עלי לצאת עם סלים מלאים לחם למוכרם בשוק, ואת מחיר הלחם עלי למוסרם בידה. היום אירע לי אסון, אמנם הצלחתי למכור את הלחם, אבל עכשיו כשרציתי לחזור הביתה, הרגשתי כי הכסף נפל ממני ואבד, ואם אשוב הביתה בידיים ריקות, צפויות לי מכות ומהלומות מיד האם החורגת המרשעת, ואיני יודע מה לעשות בקור וברוח של הלילה, ואני רעב וצמא. נכמרו רחמיו של רבי יחזקאל על הנער, ושאל את הנער הנוצרי, כמה עלה כסף הפדיון שאבד לך? השיב הנער, עשרים זהובים, הוציא הרב עשרים זהובים ומסר לו, ומלבד זאת תחב בידו עוד מספר דינרים ואמר לו, לך תקנה בעד הדינרים הללו דברי מאכל ומשקה ואכלת ושבעת.
עברו כשלושים שנה, והדבר נשכח מזכרונו של הרב, והנה בליל שביעי של פסח, קרוב לחצות הלילה, נשמעו דפיקות על דלת ביתו של הרב, הרב פתח את הדלת, ואיש נכנס לביתו, באומרו שיש לו לגלות סוד כמוס הגובל בפיקוח נפש, הרב הושיבו על כסא, והלה התחיל לספר, אני זוכר את החסד שעשית עמדי לפני עשרות שנים, בימי נעורי הצלת אותי מרעב ומקור, וממכות של אם חורגת, ומשום כך ראיתי חובה לעצמו לעשות חסד עמך ועם היהודים תושבי העיר הזאת פראג. אחד הכמרים, שונא ישראל מושבע, קרא לאסיפה של כל האופים הנוצרים, ואני בתוכם, והציע להם שבמוצאי חג הפסח, שאז היהודים ממהרים לקנות חמץ מהגויים, ישימו האופים רעל בתוך הלחם שיאכלו היהודים, ויעשו כלה עם קהלת היהודים שבפראג, ותמורת זאת, יקבלו מחילה וכפרה כל עוונותיהם, ויכנסו ישר לגן עדן.
לא יכולתי להתאפק ולעמוד מנגד, בזוכרי את חמלתך ורחמיך עלי כשהייתי בצרה, לכן באתי להודיעך על כך, ואתה עשה כחכמתך, והצל את היהודים התמימים לבל יבולע להם. הרב הודה לאופה הנוצרי מקרב לב, על שגילה לו על הסכנה הצפוייה לקהלת ישראל בפראג ופטר אותו לשלום.
בהגיע יום אחרון של פסח, הוכרז בכל בתי הכנסת של העיר פראג, מטעם הרב גאון ישראל, בחרם חמור לכל מי שיקנה לחם מן הגויים במוצאי חג הפסח. כי סכנה נשקפת לכל מי שיטעם מן הלחם ההוא. וכל ישראל ישמעו ויראו. וכל יהודי פראג קיימו וקבלו עליהם את גזירת הרב, ומכל הלחם שנאפה במוצאי החג לא נמכר אפילו כיכר אחד, ולבסוף נודע הדבר. ובכך הפרו את עצתו של אותו כומר רשע שזמם לסכן אותם, ולכל ישראל היתה הישועה והרווחה. ועל זה נאמר "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (קהלת, יא.). (ענף עץ אבות עמוד קז).
