מאמרו של מורינו ורבינו הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, עבור "הלכה יומית"
מצות עשה צונו ה' יתברך, להשמיט את המלוה בשביעית, שנאמר, "מקץ שבע שנים תעשה שמטה, וזה דבר השמטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'". והיא מצוה יקרה אשר צונו בה ה' יתברך, ומטעמיה, להדריכנו במדות טובות ונכונות, להיות רחמנים וותרנים בממונינו, כדי להיטיב לזולתינו.
וכבר כתב בספר החינוך (מצוה תעז), שנצטוינו לעזוב את החובות בשנת השמטה, ללמד נפשינו במדות מעולות, מדת הנדיבות ועין טובה. ועוד כתב, שמצות שמיטת כספים באה כדי לקבוע בלבבנו את הבטחון הגדול בה' יתברך, ואז תהיה נפשינו מוכשרת לקבל טוב מאת אדון הכל כלול בברכה ורחמים. וביאור הדברים, שכאשר אנו מוותרים על כספינו, אנו קונים את מדת הבטחון בו יתברך, שהוא מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם, והכל מאתו יתברך.
ועל ידי מצות שמטת כספים, זוכים אנו להתחנך ולהתרחק מכל מדה רעה של גזל, וכמו שסיים בעל ספר החינוך, שעל ידי מצות שמיטת כספים, נמצא גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאד מן הגזל ומן החמדה, כי נלמד קל וחומר בנפשינו לומר: אפילו אם היה הממון לי, והלותיו לחברי, אמרה התורה להשמיט את החוב ביד המלווה. כל שכן שאסרה עלי התורה לגזול ולחמוס ממה שייך לחברי, וראוי לי להתרחק מן הגזל עד הקצה האחרון.
נמצאנו למדים, אף בזמן הזה שהכל רגילים לערוך פרוזבול, כי עלינו ללמוד ממצות שמיטת כספים לנהוג במדותיו הטובות של אברהם אבינו עליו השלום, להיות בעלי עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, להיות עוזרים זה לזה, ערבים זה לזה ומכבדים זה את זה, להשתדל לסייע לכל אדם בגופינו ובממונינו, ובשכר זאת נזכה לברכת התורה, "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך", וכמו שדרשו רבותינו (בתוספתא פאה פ"ד), כי בגלל "הדבר הזה", מכאן שאפילו אם הניח לעני בדיבורים טובים בלבד, נותנים לו שכר על זה. אכי"ר.
