מים אחרונים, כלומר שנוטלים ידים עד הפרק השני של האצבעות אחר הסעודה קודם ברכת המזון, חובה הם מן הדין, ומלבד מה שכך היא תקנת חז"ל, שצריך ליטול מים אחרונים אחר הסעודה, יש בנטילה זו גם טעמים נסתרים על פי דברי רבותינו המקובלים, ולכן חובה ליטול מים אחרונים אחר הסעודה, וכן המנהג, ושלא כאותם שמקילים בזה, וכן הסכמת רוב ככל הפוסקים, וכלשון מרן השלחן ערוך (ריש סי' קפא) "מים אחרונים חובה".
ואף הנשים צריכות ליטול ידיהן למים אחרונים, ואף שבארצות אשכנז היו נשים רבות שלא נהגו ליטול ידיהן למים אחרונים, וכמה גאונים לימדו זכות על מנהגן, מכל מקום דעת רוב גדולי ההוראה שנשים שוות לגמרי לאנשים בחיוב זה, שעליו דרשו רבותינו (בברכות נג:) "והתקדשתם" אלו מים ראשונים, "והייתם קדושים" אלו מים אחרונים. וכן דעת הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, וכן דעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, וכן היא דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. וכבר ראינו נשים רבות מזקנות בני ספרד, אשר היו מדקדקות מאד ליטול מים אחרונים, ולא חשבו להקל בזה ראש חלילה, ובודאי מנהגם הוא על פי מה שחונכו אצל אמותיהן הצדקניות בגולה.
לא ירבה במים אחרונים, ועל כל פנים צריך לרחוץ את י"ד פרקי אצבעותיו, ואם היו ידיו מזוהמות, ירחץ ידיו כדי להעביר הזוהמא, שלא לשם מים אחרונים, ושוב יחזור ליטול ידיו במים מועטים לשם מים אחרונים. וכתב הגאון המשנה ברורה (סק"ד), רע עלי המעשה שראיתי שיש אנשים אשר המה זהירים בנטילת מים האחרונים, אבל אינם יוצאים חובת הדין כלל וכלל, מפני שאינם נותנים אלא כמה טיפות מים על קצות האצבעות, אשר אפילו עד סוף הפרק הראשון של האצבעות אין המים מגיעים, ולפעמים מסתפקים בנגיעה בלבד במים, ובאמת, מן הדין חייבים לרחוץ לפחות עד סוף שני פרקי האצבעות. אולם אין חיוב ליטול מים אחרונים מתוך כלי, אלא רשאי ליטול מן הברז.
אין ליטול מים אחרונים על גבי קרקע, מפני ששורה עליהם רוח רעה העלולה להזיק את מי שעובר עליהם, אלא יטלם או לתוך כלי, או לתוך הכיור.
