חג השבועות, זמן מתן תורתינו הקדושה, אשר היא חיינו ואורך ימינו, יחול בעזרת ה' עם סיום ימי ספירת העומר, ביום ראשון הבא עלינו לטובה. ונבאר דינים השייכים להלכות יום טוב. (כל אחד משלושת החגים, סוכות, פסח ושבועות, נקרא "יום טוב").
מלאכת אוכל נפש
נאמר בתורה (שמות יב) לגבי ימים טובים, כלומר, יום טוב ראשון של סוכות, ויום שמחת תורה, ויום טוב ראשון ואחרון של חג הפסח, ויום חג השבועות, "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם". כלומר, כל מלאכה שאסור לעשותה ביום השבת, אסור לעשותה גם ביום טוב, מלבד מלאכת "אוכל נפש", כלומר, מלאכה המיועדת להכנת מזון למאכל, שמותר לעשותה בימים טובים.
ובכלל מלאכת "אוכל נפש" שהתירה התורה לעשות ביום טוב, נכללת כל מלאכה שהיא מיועדת עבור מאכלי החג, כגון, בישול, טיגון, אפיה, צליה, וכיוצא בזה.
השבתון בימים טובים
והטעם שציותה התורה על שבתון ממלאכה בימים טובים, מבואר בספר החינוך, שהוא כדי שיזכרו ישראל הנסים הגדולים שעשה להם השם יתברך ולאבותיהם, ויודיעום לזרעם אחריהם, ואילו היו מותרים בעשיית מלאכה, היה כל אחד פונה לעסקיו, וכבוד הרגל ושמחת החג היו נשכחים מעם ישראל, אבל על ידי השבתון ממלאכה יהיו פנויים להתקבץ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי תורה, ובהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, ילמדו לקח ותבונה מפי גדולי ישראל בהלכות ובאגדות, וכפי מה שאמרו: משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת (הוא חג השבועות) בעצרת והלכות חג (סוכות) בחג, שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. וכן אמרו חז"ל: "לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בדברי תורה". ולכן נצטוינו על שבתון מוחלט, חוץ ממלאכת אוכל נפש (כגון הכנת תבשיל לסעודת החג באופנים שנבאר). וכן שנו חכמים, "אין בין יום טוב לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד". כלומר, אין חילוק בין איסור מלאכה בשבת לאיסור מלאכה ביום טוב, אלא דברים המיועדים לאוכל נפש.
חציו לה' וחציו לכם
ומכל מקום יש לחלק את שעות היום של החג, מחציתם לבית הכנסת ובית המדרש, ומחציתם לאכילה ושתיה ושמחת החג.
וכך אמרו רבותינו, שכל מי שבטל ממלאכה, ושמח ואוכל ושותה בחג לכבוד החג, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ". עוד אמרו רבותינו (בביצה דף טו.), שכל המרבה להוסיף כדי לענג את החג, מוסיפין לו פרנסה מן השמים, כמו ששנינו, "כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת יוֹם טוֹב, וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁאִם פָּחַת, פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם הוֹסִיף, מוֹסִיפִין לוֹ". וכל שכן בחג השבועות, שהוא יום חתונתינו, שזכינו לקבלת התורה הקדושה, וראוי לכבדו בכל מיני כיבוד, איש כפי מהללו. ושמעתי ממרת אמי שתחיה (שהיא בתו של מרן זצ"ל), שגם מרן רבינו זכר צדיק לברכה, היה דואג בעצמו בימים שעוד היה הולך לבדו לקנות דברים, והיה קונה דבר מיוחד לכבוד הרגל, לענגו ולכבדו.
ובהלכה הבאה נבאר אילו מלאכות אסור לעשותן ביום טוב, אף על פי שהן מיועדות לאוכל נפש.
