ידועה אמרתו של האדמו"ר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, "סניגורם של ישראל", שיום הכפורים, הוא כיום פורים. והכוונה בזה, שהצלתם של ישראל בימי הפורים, היתה על ידי יום הכיפורים.
ונוכל לבאר זאת לפי מה שכתב הגאון רבי יהונתן איבשיץ בפירושו על המגילה.
נאמר במגילת אסתר: "כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם". ולאחר מכן נאמר: "וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה (כלומר, לאחר סיום מאה ושמונים ימי המשתה), עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים".
והנה ידוע, כי עוונם של ישראל היה גדול, במה שנהנו מסעודתו של אחשורוש הרשע, כי גם ישראל השתתפו בסעודתו של אחשורוש שנמשכה ימים רבים.
ומובא במפרשים, שאחשורוש, היה מונה את שנות מלכותו מחודש ניסן, כדרכם של מלכי ישראל, ולכן גם סעודתו של אחשורוש, החלה מיום ראש חודש ניסן. ולכן נאמר "ימים רבים", כלומר, ימים ארוכים, כי כל שמונים ומאת ימי המשתה, היו בימי הקיץ הארוכים.
ומעתה צא וחשוב, מאה ושמונים יום מיום א' בניסן, הרי הם מסתיימים בדיוק ביום ג' בתשרי (שהרי יש ששה חודשים, אחד מלא ואחד חסר), ומיום ג' בתשרי, התחיל אחשורוש בסעודת שבעת הימים לכל העם הנמצאים בשושן, וגם עם ישראל לא שמעו בקולו של מרדכי, והשתתפו בסעודתו של אחשורוש, ולפיכך לא היה שום לימוד זכות על ישראל, להצילם מגזירת המן הרשע, שהרי נהנו מסעודתו של אחשורוש.
אולם ביום השביעי למשתה, שחל ביום העשירי בתשרי, יום הכפורים, כולם הלכו לבית הכנסת, ביום הקדוש לישראל, ולא השתתף בסעודתו של אחשורוש ביום השביעי שום אדם מישראל.
ואז מלאכי השרת מצאו מקום לפנות בדברי סנגוריא לפני ה' יתברך, על עמו ונחלתו, ישראל עם קרובו, ומיד ריחמו מן השמים, ונתערבבה שמחתו של אותו רשע, וציוה ביום ההוא להרוג את ושתי המלכה, ומחמת כן נעשתה אסתר מלכה, וניצלו ישראל מגזירת המן.
נמצאנו למדים, שמכח שמירת יום הכפורים, ניצלו ישראל ביום הפורים.
ה' יתברך יזכנו לראות ישועות ונחמות, כמו שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כן ישוב לגאלינו גאולה שלימה, ובא לציון גואל אמן ואמן.
