שאלה: בדברי תורה שפורסמו בשנה האחרונה ב"הלכה יומית", ראינו שכתבתם על מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, את התואר "אבינו מלכנו", והשאלה היא, האם מותר לכתוב כן על הרב? והלא תואר זה נתקן כלפי ה' יתברך?
תשובה: אחד מגאוני הספרדים לפני כמאה ושמונים שנה, היה הגאון רבי חיים פלאג'י. והנה אירע, שישב הגאון עם בני ביתו בסעודה, ובסיום הסעודה, התכבד בנו, הגאון רבי אברהם פלאג'י, לומר "זימון", ובתוך דבריו אמר רבי אברהם, "ברשות אבינו מלכינו שיחיה לאורך ימים טובים", כשכוונתו כלפי אביו, הגאון רבי חיים. כאשר שמע כן רבי חיים, הקפיד על בנו שאמר כן, הואיל ותואר זה הוא תוארו של הקדוש ברוך הוא. (צוואה מחיים דף כג.).
ומכאן לכאורה נראה שבאמת לא נכון נהגנו כאשר הוספנו כינוי זה כלפי מרן רבינו זצ"ל.
אולם באמת שהגאון רבי חיים פלאג'י עצמו, בספרו כף החיים (סימן לו), השתמש בתואר זה כלפי זקנו (סבו), הגאון רבי רפאל יוסף חזן, בעל ספר חקרי לב, וכן בספרו שו"ת נשמת חיים (ח"ב דף צט ע"ג), כתב את התואר "אבינו מלכנו" כלפי זקנו הגאון בעל חקרי לב.
והסביר זאת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, בספרו שו"ת יחווה דעת חלק ג (סימן עג), שגם הגאון רבי חיים פלאג'י מודה, שכלפי גדולי הדור האמתיים מותר להשתמש בתואר כגון זה, ורק כלפי עצמו, היה סבור שאסור להשתמש בתואר זה, מפני שמחמת ענותנותו, לא החשיב עצמו ראוי לתואר נהדר כזה.
וטעם הדבר, שכל שעושים כן לגדולי התורה אין להקפיד על כך, כי מצינו שהקדוש ברוך הוא חלק כבוד לצדיקים יותר מכבודו יתברך, וכמו שאמרו בזוהר הקדוש (פרשת האזינו דף קפח ע"א), שהקדוש ברוך הוא חפץ ביקרם וכבודם של צדיקים יותר מכבודו, כמו שמצינו בירבעם בן נבט, שכל זמן שהיה מקטר ומזבח לעבודה זרה, הקדוש ברוך הוא האריך לו אפים, ולא אירע לו שום דבר רע, אך כאשר העיז להושיט את ידו נגד עדו הנביא, יבשה ידו, (השתתקה), כי תבע הקדוש ברוך הוא את כבודו של הצדיק.
ועוד האריך בזה מרן רבינו זצ"ל, להוכיח שמה שנהגו לשיר לפני גדולי הדור "שאו שערים ראשיכם" וכו', אין בדבר חשש איסור כלל, מאחר וזהו כבוד התורה. ויש להוסיף על כך, שלגבי תואר אבינו מלכנו בודאי שאין מקום לחוש כל כך, מאחר ואבינו, הוא תואר אמתי שנאמר על כל האבות, ומלכנו, גם הוא תואר נכון כלפי המלכים, וכבר אמרו רבותינו, (גיטין סב.), מאן מלכי? (מי הם המלכים?), רבנן! (החכמים).
וזכורנו עוד בחיי מרן זצ"ל, כינינו אותו בתואר זה במכתבים, ולא העיר על זה כלום. משמע שלא ראה בזה שמץ איסור. (אף שעל תארים אחרים שכתבו לו הקפיד). ומאחר ומרן רבינו זכר צדיק וקדוש לברכה, הוא הודינו והדרינו, הוא אבינו הוא מלכינו, בודאי שמותרים אנו לכנותו בתואר זה, כיאה לכבודה של תורה, עד שנזכה לראות בביאת משיח צדקינו, ותתמלא הארץ דעה את ה', ונזכה לראותו לפנינו עין בעין בתחית המתים, עם כל ישני עפר. אמן ואמן.
