בהלכות הקודמות ביארנו, שלפי מנהג הספרדים, רק בעל הבית מדליק נרות חנוכה בברכה, ולא כל אחד ואחד מבני הבית. ומטעם זה, בני ישיבה, הנשארים בישיבה למשך ימי החנוכה, סומכים על ההדלקה שמדליקים בבתיהם, ואינם מדליקים בישיבה. (ולמנהג האשכזים, מדליקים בחדרי הישיבה נרות חנוכה).
ועתה נדון בענין חדש הנוגע להדלקת נרות חנוכה.
כתב מרן הבית יוסף (סימן תרעז): מצאתי כתוב בשם מהר"י אבוהב בזו הלשון: כתוב בארחות חיים, מי שהלך לכפר של גויים שאין בו ישראל, ולן שם בלילי חנוכה, אף על פי שאין לו בית מיוחד שם, שמענו שהרב רבינו משולם היה נוהג לברך ולהדליק, זכר לנס. ועוד כתב הארחות חיים, שמי שהוא בבית של גויים, אף על פי שמדליקים עליו בתוך ביתו, מדליק נר חנוכה בברכות.
ונבאר את הדברים:
עיקר דין הדלקת נרות חנוכה מוטל על כל אדם שיש לו בית, שצריך להדליק נר חנוכה. ודי בנר חנוכה אחד בכל בית כמו שביארנו. ומי שמדליקים נר חנוכה בביתו, והוא נמצא במקום אחר, אינו צריך להדליק נר חנוכה במקום בו הוא נמצא.
אולם חידוש גדול חידש לנו רבינו משולם, שמי שהוא במקום שאין שם בכלל נר חנוכה, אף על פי שמדליקים נר חנוכה בביתו, בכל זאת עליו לחזור ולהדליק במקום בו הוא נמצא, משום שאין באותו מקום פרסום לנס חנוכה כלל, ולכן אין הוא נפטר בפרסום הנס שעושים לו בביתו.
ולהלכה, פסק מרן השלחן ערוך כדברי רבינו משולם, שמי שמדליקים עליו בתוך ביתו, והוא במקום שאין בו ישראל כלל, מדליק נר חנוכה בברכות.
ורבותינו האחרונים נחלקו בדין זה, אם להלכה יש לנהוג כדברי רבינו משולם בזה, שהביאו מרן השלחן ערוך. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל דן בזה בספרו (עמוד קנח) והעלה כדברי רבינו משולם, שמי שהוא נמצא בכפר שכולו גויים, ואין בו ישראל, אף על פי שמדליקים עליו בביתו, עליו לחזור ולהדליק במקום השמם שנמצא בו.
ומכאן הדין לגבי חיילים הנמצאים בבסיס בסבא, שאם יש מי שמדליק עליהם בביתם, כגון אביהם או נשותיהם, הרי שלמנהגינו אינם מדליקים נרות חנוכה כלל בבסיס. אבל אם הבסיס נמצא במקום שאין מי שמדליק שם נרות חנוכה כלל, הרי שחייל אחד צריך להדליק שם נרות בברכה, כדי שיהיה שם נר חנוכה. (ואם יש מרחק גדול בין קבוצת חיילים לקבוצת חיילים אחרת באותו בסיס, יעשו שאלת חכם).
