הלכה ליום חמישי י"ב טבת תשפ"ב 16 בדצמבר 2021

נטל ידיו והחליט שלא לאכול

שאלה: מי שנטל ידיים, ואחר כך תוך כדי הסעודה החליט שאינו רוצה לאוכל עוד לחם. מה עליו לעשות?
 
תשובה: בהלכות הקודמות ביארנו, שמי שאוכל פחות מ"כביצה" (כחמשים גרם) פת, אינו מברך "על נטילת ידים". ומי שאוכל פחות מ"כזית" (עשרים ושבע גרם) פת, אינו צריך ליטול ידיו כלל.

ועתה מובנת השאלה. מי שנטל את ידיו בברכה, מפני שחשב לאכול הרבה לחם. ואחר כך התחרט, והחליט שלא לאכול אפילו שיעור כביצה פת. האם הוא רשאי לנהוג כן? והרי אם הוא לא יאכל כביצה פת, נמצא שהברכה שבירך "על נטילת ידים" היתה לבטלה!

על מדוכה זו ישב כבר רבינו הריטב"א (בחידושיו לחולין קו:), וכתב, "הנוטל ידיו לאכילה ובירך על נטילת ידים, ואחר כך נמלך (התחרט) ולא אכל, אין בכך כלום, ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, שהרי בשעה שנטל ידיו, היה חייב לברך, שבאותה שעה היה בדעתו לאכול. וכן דנתי לפני מורי ה' ישמרהו ויצילהו והודה לדברי. עד כאן.

כלומר, רבותינו תקנו, שכל אדם שבא לאכול פת לחם יותר משיעור כביצה, יטול את ידיו בברכה. ולכן אדם ש"חשב" לאכול פת בשיעור כביצה, חייב ליטול את ידיו, וחייב לברך על הנטילה. ומיד לאחר שסיים את הנטילה, שוב אין עליו חובה לאכול פת, ואם לא יאכל, לא תהיה ברכתו ברכה לבטלה.

ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק ראשון (יורה דעה סימן כא) הביא סימוכין לדברי הריטב"א מהגמרא, והעלה שכן העיקר להלכה, שכל מי שנטל את ידיו, שוב אין הוא מחוייב להמשיך לאכול כביצה פת.

ואמנם, בספר שדי חמד כתב שאין הכל מודים לדברי הריטב"א. ולכן, אף על פי שמעיקר הדין יש לנו לפסוק כדברי הריטב"א, מכל מקום, כתב מרן רבינו זצ"ל בספרו הליכות עולם ח"א (עמוד שטז),  שאם הדבר אפשרי, ישתדל לאכול כביצה פת מחמת הברכה שבירך.

ולסיכום: מי שנטל את ידיו ובירך על הנטילה, ואחר כך התחרט ואינו רוצה לאכול כביצה פת, אין הוא מחוייב לדחוק את העצמו ולאכלה. ואם הדבר אפשרי, ישתדל לאכול כביצה, לצאת ידי חובת כל הדעות.

שאלות ותשובות על ההלכה

אם אדם החליט לא לאכול לפי מה שנאמר הוא לא חייב למרות שנטל ידיו השאלה האם הוא צריך לעשות ברכה כלשהיא כמו ״למדני חוקך״ או פשוט להמשיך הכל כרגיל? תודה ט"ו טבת תשפ"ב / 19 בדצמבר 2021

אם נטל ידיו והתחרט והחליט שלא לאכול, אינו חייב אכול, ואינו צריך לתקן את מה שנעשה. 

שלום .הבעיה לדעתי היא בסעודות שבת. לדוגמא,ראש המישפחה מברך המוציא בני המישפחה שסיבבו
אוכלים פחות מכזית למרות שנטלו ידים עם ברכה ץ
האם זה תקין? וגם מה קורה אז אם הזימון האם אפשר לעשות שאחד אכל יותר מכזית והאחרים לא? י"ב טבת תשפ"ב / 16 בדצמבר 2021

יש בזה כמה בעיות, אם בני הבית לא אכלו כזית, לא יצאו ידי חובת סעודה. לא היה להם קידוש במקום סעודה, אינם יכולים לברך ברכת המזון. 

אז אם ככה לפי האמור
אדם שאוכל 40 גרם פת לדוגמא
נוטל ידיו ללא ברכה ומברך ברכת המזון? כ"א אלול תש"פ / 10 בספטמבר 2020

נכון מאד. אם לא אוכל כביצה לא יברך על הנטילה.

מי שיש לו ספק אם אכל כזית פת והוא נמצא בסוף הסעודה ולא יכול לאכול כבר מה דינו לגבי ברכת המזון ו' אב תש"פ / 27 ביולי 2020

אינו מברך ברכת המזון.

מה הברכה האחרונה שיברך? ה' טבת תשע"ח / 23 בדצמבר 2017

אם אכל כזית יברך ברכת המזון. ואם לא אכל כזית אינו מברך ברכת המזון כלל

אשריכם שהצלתם את רוב ישראל מברכה לבטלה מדיי סעודת שבת, שעינינו הרואות שכמעט אין מי שאוכל יותר מכזית בסעודות השבת, היות שבימינו, בסעודות השבת רוב האנשים מעדיפים תוספות מבושלות (אורז וכדומה) כמנת הפחמימות ואוכלים לחם רק בשביל ברכת "המוציא". ונראה שסעודות השבת הן ממש כמו שכתבתם, שאנשים חושבים שיאכלו מספיק לחם, אך בפועל רבים לא מגיעים לכביצה, האם זה נכון? כ"ו סיון תשע"ד / 24 ביוני 2014

תזכה למצוות. אך יש להעיר, כי לכתחילה יש לאכול בסעודות השבת שיעור כביצה פת, כמו שמשמע מדברי מרן השלחן ערוך (בסימן רצא).

ואז מה עושה עם ברכת המזון?
כלומר אם נטלתי ידיים בדעה לאכול יותר מכביצה, ואז התחרטתי ואכלתי פחות מכביצה. האם עליי לברך ברכת המזון? כ"ו סיון תשע"ד / 24 ביוני 2014

ברכת המזון יש לברך כאשר אוכלים כזית מן הפת. כלומר, עשרים ושבע גרם.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה