כבר הזכרנו את מהות נס חנוכה שעשה ה' יתברך לאבותינו שבזמן שעמדו היוונים הרשעים על ישראל, נלחמו בני חשמונאי ביוונים ונצחום, והעמידו מלך על ישראל מן הכהנים.
ועלינו לשים לב לכך, שהרי מבחינה הסטורית, מזמן נס חנוכה ועד לחורבן בית המקדש השני, נמשכה מלכות ישראל כמאתיים שנה. ומובן הדבר שאנו צריכים להודות על כך מאד להשם יתברך שהציל את אבותינו מיד אויביהם. אך לכאורה, בסופו של דבר, ישראל הפסידו, ולמרות שעמדה מלכות ישראל במשך עוד מאתיים שנה מימי החשמונאים, בכל זאת נחרב לבסוף המקדש וגלו ישראל מאדמתם, ואם כן מדוע עלינו לציין כל כך את נס ההצלה שאירע לאבותינו, ומהי המשמעות החשובה כל כך של ימי החנוכה עבורינו?
והסביר זאת מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שכאשר אנו מתבוננים בנס חנוכה, ניווכח שכל התורה שבעל פה שיש בידינו כיום (כלומר המשנה והגמרא והלאה) היא בזכות נס חנוכה. צא ולמד, כי אין לנו בכל המשנה והתלמוד שלנו, אלא את דברי התנאים שחיו מדורו של הלל והלאה, ובדבריהם אנחנו הוגים, ומהם למדים דבר מתוך דבר, אבל מהדורות הקודמים לדורו של הלל, לא נזכר בתלמוד ובמשנה דבר. והרי הלל, היה נשיא על ישראל מאה שנה לפני חורבן בית המקדש, ונס חנוכה היה יותר ממאתיים שנה לפני חורבן הבית השני כאמור. נמצא אם כן, שאילו חלילה וחס, לא היה מתרחש הנס של חנוכה, לא היה בידינו שום דבר מהתורה שבעל פה שבידינו! אם כן נמצא שהנס היה גדול וחשוב מאין כמותו לקיום התורה הקיימת בידינו לעולם, ויש כאן נר מצווה (של חנוכה) ותורה אור, היא התורה שבעל פה.
