שאלה: אני עומד לקיים בעזרת ה' מצוות "שילוח הקן" בפעם הראשונה בחיי. האם עלי לברך "שהחיינו" כאשר אקיים את המצוה? וכן האם בת שמקיימת לראשונה בחייה מצות הפרשת חלה, צריכה לברך "שהחיינו"?
תשובה: בספר הרוקח (סימן שעא) כתב, כל מצוה שעל האדם לעשותה, צריך לברך שהחיינו בפעם הראשונה שמקיים המצוה. ובספר חלת לחם (סימן ז) כתב, שנהגו הנשים במקומו, שהכלה, בשעה שהיא מפרישה חלה בפעם הראשונה, מברכת גם ברכת שהחיינו. וכן הובא המנהג בעוד מספרי האחרונים. ולמנהג זה נראה גם, שבכל מצוה שמקיים אדם בפעם הראשונה בחייו, יברך שהחיינו. וכן בעל תשובה, המקיים לראשונה בחייו את המצוות, צריך לברך על מצוה ומצוה ברכת שהחיינו.
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (בספרו "חזון עובדיה - תרומות ומעשרות" עמוד קפט) כתב, שמנהג זה, אינו מנהג נכון, שהרי כתב הרמב"ם בתשובה, שהמפריש חלה או תרומות ומעשרות בפעם הראשונה בחייו, אינו מברך שהחיינו. וגם דברי הרוקח שהזכרנו, הם שנויים במחלוקת הראשונים.
וכן כתוב בתשובות הגאונים, שאין מברכים שהחיינו אלא על דבר שיש בו שמחה והנאה לגוף, כמו פרי חדש, או בגד חדש. וכן דבר שהוא בא מזמן לזמן, מברכים עליו שהחיינו, אבל דבר שאינו תלוי בזמן מסויים, ואין בו הנאה לגוף, כגון כל מצוה שמקיימה בפעם הראשונה בחייו, אין לברך עליה שהחיינו.
והביא שכן כתבו גדולי האחרונים, שאין לברך שהחיינו בפעם הראשונה שמפרישה חלה. וכן על כל מצוה בפעם הראשונה שמקיימה, אין לברך שהחיינו.
וכמו כן כלה הטובלת לקראת יום נשואיה, אין לה לברך ברכת שהחיינו על טבילתה, כי היא ברכה לבטלה לדעת רוב הפוסקים, ואפילו במקום שנהגו הכלות לברך שהחיינו, נכון לבטל מנהגן. (טהרת הבית חלק שני עמוד תקלד).
וכן הדין לגבי שילוח הקן, שהמקיים מצוה זו לראשונה בחייו, לא יברך שהחיינו. ויזכה לאריכות ימים ושנים.
