ביארנו כבר כמה פעמים, שישנן שלושים ותשע "אבות מלאכות" האסורות לעשותן ביום השבת, ולכל "אב מלאכה" יש "תולדות" הדומות לאותה מלאכה, וגם הן אסורות מן התורה להיעשות ביום השבת.
עוד אחת מאבות המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת "דש", והדש הוא המפרק (כלומר מפריד) את התבואה (כגון חיטים ושעורים) מהקש והשיבולים שבה. ותולדת מלאכת דש היא מלאכת סוחט, שהרי הסוחט את הפרי גם כן מפרק את המשקה מן הפרי כמו הדש, ואסור מן התורה.
ולא אסרה תורה אלא סחיטת זיתים וענבים, אבל שאר פירות אין האיסור לסחטן אלא מדברי רבותינו, שגזרו שלא לסחוט בשבת גם שאר פירות, שמא יטעו ויבואו מתוך כך להקל אף בסחיטת זיתים וענבים. אולם אף מדברי רבותינו אין האיסור לסחוט אלא פירות שדרך קצת בני אדם לסחטן בשבת, כגון תותים ורימונים, אבל פירות שאין דרך בני אדם בשום מקום לסחטן, מותר לסחטן בשבת, שהרי אין זה נחשב למפרק משקה מתוך האוכל, אלא כמפריד אוכל מאוכל, כמו שפורס כיכר לחם בשבת, שבודאי אין בכך איסור, שכל שאין דרך בני אדם בכלל לסחוט את אותו פרי, אין על המשקה היוצא ממנו תורת "משקה" אלא תורת "מאכל". ובהלכה הבאה יבואר יותר.
ולפי האמור מבואר, שאסור לסחוט בשבת אגסים, מפני שיש מקומות בעולם שנוהגים לסחטם למשקה. וכן אסור לסחוט בשבת תפוחי עץ ומנגו ואננס וכל כיוצא בזה, שמאחר שהדרך לסחטן למשקה, ממילא נאסרה סחיטתן מדרבנן.
ובעניין סחיטת תפוזים בשבת, נזכיר מעשה שאירע בעת שהיה מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל כבן עשרים ושלוש שנים, והיה מוסר שיעורים ברבים בעיר הקודש ירושלים, וכשהיה מלמדם הלכות סחיטה, הזהירם לבל יסחטו בשבת תפוזים, ובאמצע השיעור קם חכם אחד וצעק, שפשוט לו הדבר להיתר, ושכן נהג כבר, שסחט ביום השבת תפוזים לפני הגאונים רבי שלום הדאיה ורבי ישועה פלאג'י, וכיבדם לשתות מהמיץ, והם לא אמרו לו דבר. והשיבו מרן הרב זצוק"ל, שאין ללמוד הלכה מהמעשה שעשה, מפני שאותם רבנים שלא מיחו בו, בודאי היו עסוקים בדברי תורה ולא שמו לב למעשיו, כי הדבר פשוט שכל פרי שדרך לסחטו במקום אחד, אסור לסחטו בכל העולם, ומרן הרב זצוק"ל הרצה את הדברים לפני הגאון רבי יעקב עדס זצ"ל, והלה אמר לו, ראה דבריך טובים ונכוחים למאד, וכן הסכימו כמה מגדולי חכמי ירושלים.
