שאלה: האם מותר לרחוץ או למרוח קרם, שמעורב בתוכו מרכיבים לא כשרים? והאם יש צורך בהכשר למוצרי קוסמטיקה?
תשובה:
דברי רבינו תם
לגבי יום הכפורים, שאסור באכילה, בשתיה ובסיכה (כלומר, מריחת שמן וכדומה), כתבו התוספות במסכת יומא (דף עז.) בשם רבינו תם, שאף על פי שלגבי יום הכפורים, גזרו חכמים שאסור לסוך, כשם שאסור לשתות, מכל מקום לגבי שאר האיסורים, כגון איסור אכילת חֵלֶב או שומן בהמות טמאות, אין איסור לסוך בהם. ואף על פי שהאוכל חֵלֶב חייב כרת, מכל מקום כיון שמותר ליהנות מהחֵלֶב, מותר גם לסוך בו. ורק לגבי יום הכפורים אסורה הסיכה כשם שאסורה השתייה.
דעת הרשב"א והארחות חיים
ויש מרבותינו הראשונים שהחמירו בדבר, וכתבו שדוקא סיכה או רחיצה שהיא לצורך רפואה, מותרת בדברים האסורים, אבל רחיצה או סיכה של תענוג (כמו שימוש בסבון או קרם שיש בו מרכיבים מן החי), אסורה בכל דבר שאסור באכילה, כשם שסיכה אסורה ביום הכפורים. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, האריך בזה, והביא את מחלוקת הפוסקים בדין זה. שיש אומרים שמותר לסוך בכל דבר אסור, כגון חֵלֶב, ויש אומרים שאין להקל בדבר.
סברת מרן זצוק"ל, לגבי מוצר הפסול לאכילה
ומכל מקום, לגבי סבון או קרם גוף וכדומה, העשויים מחֵלֶב או משומן של בהמות טמאות וכיוצא בזה, כתב מרן זצוק"ל (בשו"ת יחוה דעת חלק רביעי סימן מג), שיש לומר, שמאחר וטעמם של המוצרים הללו פגום מאד, ואי אפשר לאכלם, אין איסור להשתמש בהם לכל הדעות. (למדנו כן בגמרא במסכת עבודה זרה דף סח. שכל דבר איסור שאינו ראוי למאכל כלל, אינו בכלל האיסור).
דברי הרמב"ם, וביאור דבריו
וכן פסק הרמב"ם (בפי"ד מהלכות מאכלות אסורות), "שהאוכל מאכל איסור לאחר שהסריח והבאיש, ובטל מאוכל, הרי זה פטור".
אמנם יש מרבותינו האחרונים שפירשו בדעת הרמב"ם, שמה שכתב שהאוכל מאכל איסור לאחר שהסריח "פטור", הכוונה בזה שהוא פטור מעונש מן התורה, אבל בכל זאת יש בדבר איסור מדרבנן (מגזרת חז"ל). כמו שלמדנו בהלכות פסח, שאסור לאכול פת חמץ, אפילו אם נחרכה ונמאסה לגמרי ממאכל כלב. ואיסור זה הוא מדרבנן.
ובכל זאת כתב מרן זצוק"ל, שלגבי סיכה או מריחת קרמים וסבון העשויים ממוצרים טמאים, יש להקל, מאחר ולדעת רבינו תם מותר לסוך אפילו בחֵלֶב ממש, שלא נפסל ממאכל. ואפילו לדברי החולקים על רבינו תם, בדבר שהוא פגום לגמרי, גם הם יודו להקל בזה.
לפיכך למעשה, מותר לסוך בסבון ולמרוח קרמים שאין עליהם הכשר, אפילו אם ידוע בוודאות שיש בהם מרכיבים מן החי האסורים באכילה. אבל אין להתיר מריחת שומן האסור באכילה שלא נפסל למאכל אלא לרפואה או במקום צער.
