שאלה: חרש אילם, שלמד על ידי מורים מוסמכים, ומתנהג כאיש פיקח (בריא), ויכול גם כן לדבר קצת, אלא שאין מבטאו ברור. האם יוכל להצטרף לעשרה (למנין) לכל דבר שבקדושה?
תשובה: ילדים קטנים, וכן אדם שהוא שוטה, אינם מצטרפים למנין עשרה, כלומר, אי אפשר לצרפם למנין בכדי לומר "קדושה – נקדישך ונעריצך", או "קדיש" וכדומה. משום שאינם בני דעת כל כך.
דברי רבותינו אודות חרש ואילם
ובלשון חז"ל מצאנו פעמים רבות את הצירוף: "חרש שוטה וקטן", שאינם מצטרפים למנין עשרה, ואינם חייבים במצוות. אולם בגמרא במסכת חגיגה (דף ב:) אמרו, שהמדבר ואינו שומע (חרש), וכן השומע ואינו מדבר (אילם), הרי הם כפיקחים לכל דבריהם, חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום (שהשוו אותו לשוטה שאין בו דעת), זהו שאינו שומע ואינו מדבר.
כלומר, בגמרא מבואר לכאורה, שאותם המוגדרים בזמנינו "חרשים אלמים", דינם כשוטה. אבל מי שהוא רק "חרש" שאינו שומע, או רק "אילם" שאינו מדבר, אין דינו כשוטה, והוא מצטרף למנין ומחוייב בכל המצוות. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן נה ס"ח).
ההבדל בין הדורות
ובאמת שבדורות הקודמים, אותם הנקראים "חרשים אלמים", לא היו בני דעת כל כך, כי לא היה ידוע למחנכים כיצד להדריכם כיאות, ולכן לא היה ספק בדבר שדינם כשוטים. ורק בדורות האחרונים, החלו הפוסקים לדון בחרשים אלמים, שהם פקחים לכל דבריהם, האם דינם נותר כדין "שוטה" או לא.
דברי הצמח צדק
ובשו"ת צמח צדק (סימן עג) כתב, לגבי חרש אילם, והוא חייט אומן נפלא, ונושא ונותן במלאכתו כאיש פיקח, שאף על פי כן דינו כשוטה וקטן, שמאחר וחכמים קבעו שדינו כשוטה, אין לחלק בין חרש לחרש, ולעולם אי אפשר לצרפו למנין. וכן כתב הגאון מהר"ם שיק, שאין לאכול משחיטתו של שוחט חרש אילם, אפילו אם הוא מתנהג כאדם פיקח.
דברי הכתב סופר
לעומתם, בשו"ת שבט סופר, הביא המחבר את תשובת הגאון רבי מרדכי הלוי איש הורויץ, שכתב שאם החרש אילם יתחנך בבית ספר מיוחד לחרשים אילמים, וילמד לדבר מעט על ידי רמיזות ותנועות, ויבין להתפלל ולישא וליתן עם בני אדם, יהיה בודאי חייב במצוות כשאר כל ישראל.
והגאון המחבר עצמו הוסיף, ששמע מאביו, בעל ה"כתב סופר", שלאחר שביקר בעיר וינא בבית הספר לחרשים אילמים, ועמד מקרוב על סדר לימודם וחינוכם, היה מופתע לטובה מכל מה שראו עיניו, עד שביקש ממנהלי המוסד שידאגו לכל התלמידים לזוג תפילין, כדי שיוכלו להניחם ככל ישראל.
ולאור דבריהם, ובתוספת סברות אחרות, כתבו עוד מגדולי האחרונים, ובהם הרב הראשי לישראל רבי יצחק איזיק הלוי הרצוג, שנראה לומר שהחרשים אילמים בני זמנינו, מחוייבים במצוות. ועל כל פנים לענין צירוף למנין, נראה שיש לצרפם.
הדין למעשה
ולהלכה פסק מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א (בשו"ת יחוה דעת ח"ב סימן ו), שמעיקר הדין אפשר לסמוך על דברי הפוסקים שכתבו לצרף למנין את החרש אילם שלמד בבית ספר מיוחד. אולם לכתחילה ראוי, שאם אין שם עשרה אלא בצירוף החרש אילם, אזי השליח ציבור לא יחזור על התפלה (חזרת הש"ץ), אלא יאמר תפלת שמונה עשרה פעם אחת עם הקדושה. כדי שלא להכנס לחשש ברכה לבטלה.
וסיים דבריו: שהשם יתברך יחוס על כל עמו ישראל, וישלח דברו וירפאם רפואת הנפש ורפואת הגוף, בבריאות שלמה. ומלאה הארץ דעה את ה'.