כשמקדש על היין, צריך לקחת כוס שמחזיקה בתוכה יין כשיעור רביעית הלוג (והיינו שמונים ושישה גרם (מ"ל) כמנין כו"ס). וצריך שהכוס תהיה שטופה מבפנים ומבחוץ, וממלא בתוך הכוס יין כשר לברכה, כלומר "יין שאינו פגום", שהוא יין שלא שתו ממנו קודם לכן (ישר מהבקבוק), אבל אם שתו מיין זה מאותו כלי שהוא נמצא בו, כגון ששתו ישר מן הבקבוק שהיין נמצא בו, יין זה נפגם ואינו ראוי לקידוש.
ואחר כך אוחז את הכוס ביד ימין, ומגביה את הכוס מהשולחן טפח או יותר (ושיעור טפח הוא כשמונה סנטימטר) ולא יסייע עם יד שמאל ליד ימין. ובליל שבת, אומר את נוסח הקידוש כשהוא עומד, ואז ישב וישתה מן היין כשיעור רוב רביעית, דהיינו ארבעים וארבעה גרם יין לפחות. וכל השומעים טועמים מן היין לחיבוב מצוה.
וטעם הדבר שאנו עומדים בשעת הקידוש בליל שבת הוא מפני כבוד השם יתברך שאנו כיוצאים לקראתו. וגם משום שאמירת "ויכולו השמים והארץ" וכו' הרי היא כעדות על מעשה בראשית, ובזמן שהעד מעיד עליו לעמוד.
אולם לדעת הרמ"א, ולמנהג האשכנזים, יש לשבת בזמן הקידוש, ורק כשמתחילים עושים קימה מועטת לכבוד השם יתברך. ואף על פי שבודאי מן הראוי לעמוד בכל זמן הקידוש, וכמנהג הספרדים, מכל מקום כתב "הכל בו" (אחד מן הראשונים אשר לא נודע לנו מי הוא), שיש לשבת בזמן הקידוש, משום שיש כלל בידינו, ש"אין קידוש אלא במקום סעודה", כלומר, אי אפשר לעשות קידוש אם לא באה אחריו סעודה. ולכן ראוי יותר לשבת סמוך לשולחן שעומד לסעוד עליו. (ודין "אין קידוש אלא במקום סעודה" יבואר בעזרת ה' בהלכה הבאה). אולם מרן הבית יוסף דחה את דברי הכל בו בזה, ופסק שיש לעמוד בזמן הקידוש, וכך גם דעת רבינו האר"י שיש לעמוד בזמן הקידוש, וכן מנהג הספרדים.
אין לקדש על יין שאין ברכתו "בורא פרי הגפן". וכבר הזכרנו בהלכות פסח, כי חלק מהיינות הנמכרים בזמנינו אין ברכתם בורא פרי הגפן לדעת מרן השולחן ערוך, משום שהם מעורבים הרבה עם מים וחומרי טעם וריח. והזכרנו גם שאין לסמוך בענין זה על הכשרים שונים, אף על פי שהם מציינים בפירוש שברכת היין בורא פרי הגפן אף לשיטת הבית יוסף. ולכן יש להקפיד לקחת דוקא יין המיוצר ביקב שידוע שמקפיד לייצר יינותיו ממיץ ענבים אמיתי (ברובו, ורק מיעוטו ממים וכדומה) כגון יקבי רמת הגולן, יקבי כרמל, מיץ ענבים "קדם" "גאולה", או כל יקב אחר שבעליו ירא אלוקים באמת וידוע על יינותיו שרובם מיץ ענבים אמיתי.
