בהלכות הקודמות דיברנו בדין אכילת מאכלי חלב אחרי מאכלי בשר. שיש להמתין שש שעות בין האכילות. ועתה נדבר במקרה ההפוך, לגבי אכילת מאכלי בשר, לאחר אכילת מאכלי חלב.
דברי הגמרא - היתר אכילת בשר אחרי גבינה
במסכת חולין (דף קה.) אמרו: "אכל גבינה, מותר לאכול בשר". כלומר, אין צורך להמתין כלל לאחר אכילת מאכלי חלב. משום שהטעמים שהבאנו בהלכות הקודמות, לגבי איסור אכילת גבינה אחרי בשר, אינם שייכים כשבא לאכול בשר אחרי גבינה. (כי גבינה אינה נשארת בין השיניים, וגם אינה מותירה אחריה טעם שנמשך זמן רב). וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, שהם שלושת עמודי ההוראה שעליהם נשענים כל בית ישראל, וכן פסקו שאר הפוסקים. וכן הובא להלכה בשלחן ערוך בשני מקומות. (בחלק אורח חיים סימן קעג, ובחלק יורה דעה סימן פט).
ומשמעות דברי הגמרא, שמותר לאכול מאכלי בשר לאחר מאכלי חלב, בלי להמתין כלל.
דברי הזהר הקדוש והמקובלים
אולם מרן הבית יוסף, הביא שיש מחמירים שלא לאכול בשר אחרי גבינה באותה סעודה, מפני שבספר הזוהר הקדוש (פרשת משפטים) נאמרו דברים קשים ביותר על האוכל חלב ובשר בשעה אחת או בסעודה אחת. וכן כתבו כמה מרבותינו האחרונים, שראוי להחמיר בזה. ובספר כף החיים, כתב שצריך על כל פנים להמתין שיברך ברכה אחרונה על הגבינה שאכל, או שיברך ברכת המזון אם אכל גבינה בתוך סעודה עם פת. וכתב שראוי להחמיר כן לכל אדם. ומנהג רבינו האר"י היה, שלא לאכול בשר וגבינה כלל ועיקר ביום אחד. (כן כתב בשער המצות פר' משפטים).
מנהג הספרדים ומנהג האשכנזים בזה, ודין "גבינה קשה"
ומכל מקום מנהג רוב הספרדים בארץ ישראל להקל באכילת בשר אחרי גבינה, ואפילו בסעודה אחת. וכן העיד הגאון רבי אליהו מני ז"ל, אב בית הדין בחברון לפני למעלה ממאה שנים. ולא חששו בזה לדברי הזהר הקדוש, הואיל ובתלמוד שלנו, הוא התלמוד הבבלי, משמע שחולק על דברי הזהר בזה, ואנו פוסקים בדרך כלל כדברי התלמוד במקום שהזוהר חולק עליו.
אמנם יש מהאשכנזים שמחמירים שלא לאכול בשר אחרי גבינה, אם היא גבינה קשה, כגון אותם הגבינות המושהות ששה חודשים, והן יבשות מאד, וכמו הגבינה הנקראת בזמנינו "פרמאזן", שהיא קשה מאד, וטעמה חד. ולכן החמירו בה כדין אכילת חלב אחרי בשר, שיש להמתין שש שעות בין האכילות. אבל הספרדים נהגו להקל בזה מעיקר הדין. אף שיש מחמירים להמתין שעה אחת, או שש שעות.
מים אמצעיים
ומכל מקום אין להקל בזה, אלא בתנאי, שיעיין היטב בידיו, לראות שהן נקיות, ולא נשאר עליהן שום רושם של גבינה. ואם היה הדבר בלילה, והמקום אינו מואר היטב, צריך לרחוץ ידיו לפני שיבא לאכול בשר. ורחיצה זו היא מן הדין ממש, ונקראת "מים אמצעיים". (שלחן ערוך יו"ד סימן פט). והאשכנזים נוהגים תמיד לרחוץ ידיהם בין אכילת חלב לבשר. (תורת חטאת כלל עו).
קינוח והדחה
מלבד שטיפת הידיים, צריך שיעשה "קינוח והדחה" בין האכילות. כלומר, שיקנח וידיח את פיו לפני שיאכל בשר.
והדחת הפה, פירושה - שישטוף את פיו במים או במשקה אחר, על ידי שתיית המשקה. וקינוח הפה, פירושו - שיאכל פת או עוגה, או שיאכל פירות, ועל ידי כן יתנקה פיו. (אבל אין לקנח את הפה באכילת ירקות או קמח או תמרים. ש"ע יו"ד שם).
ולסיכום: מן הדין מותר לאכול מאכלי בשר מיד לאחר אכילת מאכלי חלב. אך יש לרחוץ את ידיו שתהיינה נקיות. ויש לשתות מעט משקה, ולאכול מעט פת, כדי לנקות את פיו משיירי מאכלי החלב.
