אחת המצות אשר נצטוינו בה באופן מיוחד בחג הסוכות, היא מצות השמחה בחג, כמו שנאמר "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
ובכלל המצוה, שיאכל אדם מאכלים מתוקנים, בשר ויין, ויקנה לאשתו ולבנותיו בגדים נאים לכבוד החג, ולילדיו הקטנים יתן מיני מתיקה, קליות ואגוזים.
אולם הדבר ברור, כי עיקר השמחה שנצטוינו בה, אינה רק שמחה גשמית, באכילה ושתיה וכיוצא בזה, אלא עיקרה שמחה רוחנית, שישמח אדם בה' יתברך, שזכינו להמליכו עלינו, והוא משגיח עלינו בהשגחה פרטית, וזיכנו לעובדו כל ימי חיינו.
והנה בכל החגים אנו מצווים על השמחה, אולם בחג הסוכות יש לחובת השמחה משנה תוקף, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות לולב בזו הלשון: אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתירה, שנאמר, ושמחת לפני ה' אלקיך שבעת ימים, ומצוה להרבות בשמחה זו.
ויש לשאול, שאם מצוה גדולה לשמוח בימי חג הסוכות, אם כן מדוע דוקא בימים אלה ציונו ה' יתברך לצאת מדירת הקבע ולעבור לדירת עראי? אדרבה, בודאי שהמקום הראוי יותר לשמחה הוא בתנאי החיים אשר הורגלנו אליהם, איש איש בביתו.
והגאון רבי יעקב נימן זצ"ל (ראש ישיבת אור ישראל בליטא ובפתח תקוה), ביאר בזה, שאדרבא, מאחר ושמחה אמיתית לא ניתן להשיג אלא כשבאים לידי הכרה שהעולם הזה אינו אלא "דירת עראי", לכן נצטוינו לשמוח דוקא ב"דירת עראי", כי מי שחושב שתכלית האדם היא בעולם הזה, ונוהג כאן כמנהג "ישיבת קבע", אין באפשרותו להגיע לידי שמחה אמיתית.
והזכיר עוד בענין זה, ממה שפירש רב גדול אחד (הוא הגאון רבי משה רוזנשטיין זצ"ל המשגיח בישיבת לומז'ה), לגבי מנהג רבים, הקוראים במגלת "קהלת" בחג הסוכות. ומסבירים את הטעם בזה, שכן במגילת קהלת כתב שלמה המלך על העולם הזה שכולו הבל. לכן קוראים בה, כדי שלא ישמח אדם יותר מדי בחג הסוכות, ויזכור שהעולם הזה חולף ואינו תמידי.
והגאון הנזכר הסביר, להיפך, שהטעם שקוראים מגלת קהלת, משום שאי אפשר להגיע לידי שמחה גדולה ואמיתית, אלא רק כאשר האדם אינו קשור כל כך להבלי העולם הזה, ומתבטלות אצלו "הקנאה התאווה והכבוד", והוא מכיר ויודע שהעולם הזה הוא רק פרוזדור לקראת העולם הנצחי, רק אז יוכל לבא לידי שמחה גדולה ואמיתית.
מערכת הלכה יומית, מברכת את קהל המנויים היקרים, בברכת חג שמח, תזכו לשנים רבות נעימות וטובות, ונזכה כולנו לראות בביאת משיח צדקינו, ובשמחת בית השואבה, בקול גילת ורנן, במהרה בימינו אמן.
