דין חולה שאין בו סכנה, זקן, יולדת
חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב. ובמקום ספק יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב).
זקן שתש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה לכל דבר, ואינו מתענה בתשעה באב, ואפילו אם אין לו חולי פנימי, צריך לאכול בתשעה באב.
נחלקו הפוסקים אודות היולדת, שבתוך שבעה ימים ללידתה, לכל הדעות הרי היא פטורה מלהתענות, אבל תוך שלושים יום מלידתה, דעת כמה פוסקים להחמיר בזה להצריכה להתענות. אולם לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כל שלושים יום אחר לידתה הרי היא פטורה מלהתענות.
וכן דין המפלת (אשה שהפילה עוברה) אחר ארבעים יום להריונה, (כלומר שהפילה עובר שכבר מלאו לו ארבעים יום ברחם אמו, וארבעים יום אלו נמנים מתחילת ההריון ממש, ולא כפי שנוהגים הרופאים למנות שבועיים נוספים), שאינה צריכה להתענות ביום תשעה באב, כל שלשים יום מיום ההפלה.
דין מעוברות ומניקות
מעוברות (נשים בהריון) ומניקות, אף על פי שהן פטורות משאר תעניות (מלבד תענית יום הכפורים), חייבות להתענות בכל שנה ביום תשעה באב.
אולם בשנה שתשעה באב חל בשבת, ומחמת כן הוא נדחה ליום ראשון, כמו שבשנה זו (התשפ"ב) יחול תשעה באב בשבת. אזי לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (בשו"ת יביע אומר חלק חמישי סימן מ), נשים מעוברות ומניקות פטורות מתענית תשעה באב. והביא ראיות לדבריו. ובעת ההיא היו שחלקו על דברי מרן זצ"ל בענין זה, ועל כן הציג מרן זצ"ל את הדברים בפני הגאון רבי יהודה שאקו זצ"ל, והלה הסכים לדבריו וחיזקם. (הגאון רבי יהודה שאקו, היה מגדולי גאוני ירושלים לפני כששים שנה. ומרן רבינו זצ"ל היה חבר בית דינו בצעירותו, יחד עם הגאון רבי עזרא עטייה. והיה מרצה בפניהם את תשובותיו בהלכה, בכדי לקבל את הסכמתם על דבריו, כפי שכתבנו באריכות בספר "אביר הרועים" ח"א).
הסתפקו חכמי זמנינו, מאיזו שעה יש להקל לאותן נשים מניקות ומעוברות שיאכלו בתשעה באב. ולהלכה שאלנו בזה את פי מרן רבינו זצ"ל, והשיב, שהנכון הוא שאותן נשים לא תפרושנה לגמרי מן הציבור, ומן הראוי שימתינו ולא יאכלו עד צהרי יום תשעה באב, כלומר, מאחר חצות היום (בירושלים בשעה רבע לאחת בצהריים בערך). וכמובן שכל זה הוא במקום שאינן מרגישות חולשה גדולה או התייבשות וכדומה, כי מעיקר הדין מותרות לאכול בתשעה באב כאמור.
דין ילדים קטנים
ילדים קטנים, דהיינו בן שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים ויום אחד, ובת שלא מלאו לה שתים עשרה שנים ויום אחד, פטורים לגמרי מתענית תשעה באב. וטעם הדבר שהקטנים אינם משתתפים בתענית זו, לפי שהקטנים בלאו הכי פטורים בכל דיני האבלות, וגם קטן שמתו אביו או אמו אינו מתאבל כלל, שלא שייך בזה דין חינוך כלל (מלבד דין הקריעה על המת ששייך גם בקטנים). ולכן קטנים פטורים מתענית זו. וכל נער שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים ויום אחד, ונערה שלא מלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד, פטורים מתענית תשעה באב, ואינם צריכים להתענות אפילו כמה שעות.
