בגמרא במסכת עירובין (דף קד.) מבואר, שגזרו רבותינו זכרונם לברכה, שאסור להשמיע קול בשבת וביום טוב. כגון, לנגן בכלי נגינה, בשבת וביום טוב. והטעם שאסרו רבותינו להשמיע קול נגינה בשבת, הוא משום שחששו שמא תוך כדי הניגון, יבא המנגן לתקן את כלי השיר.
וטעם הגזירה שייך אף בזמנינו, שהרי רגילים המנגנים לכוין מפעם לפעם את כלי הנגינה שבידיהם, ולמשל, מי שהוא מנגן על גיטרה, רגיל מידי פעם לכוין מחדש את המיתרים, ודבר זה אסור בשבת בהחלט. ואילו היו מנגנים בשבת וביום טוב, בלי ספק היו נכשלים הרבה בתיקון כלי השיר שבידיהם, שלעתים הוא איסור תורה ממש. (ואף אילו לא היה שייך טעם הגזירה בזמנינו, מכל מקום בכל גזירות חז"ל, אפילו אם בטל הטעם, לא בטלה התקנה).
ומכל מקום לא אסרו רבותינו, אלא השמעת קול של "שיר" שאינו שירה בפה, כגון הקשה על גבי תוף, או תקיעה בשופר (שלא לצורך מצוה ביום טוב) וכדומה, וכפי שנבאר, אבל השמעת קול שיר בפה, לא נאסרה בשבת וביום טוב.
ואדרבה, מצוה לשורר לכבוד שבת ויום טוב בשירות ותשבחות, כל אחד כפי כחו וכשרונו, להנעים זמירות לפני השם יתברך, הבוחר בשירי זמרה.
ולענין שריקה בשבת. הנה לגבי שריקה במשרוקית או מפוחית וכדומה, הדבר פשוט לאסור, שהרי זה קול שיר ממש שאסרוהו רבותינו בהחלט. ומכל מקום לגבי שריקה בפה, כתב הרמ"א (תחילת סימן שלח), שאלו הקוראים לחבריהם בשריקה ובצפצוף, כקול הציפור, מותר לעשות כן בשבת. וכתב המגן אברהם, שאפילו כששורק במנגינה מסודרת, אין איסור בדבר, כיון שהרי זה כשאר שירה בפה שמותרת בשבת.
וכן פסקו עוד רבים מהאחרונים. ואף על פי שהגאון מרן החיד"א בספר ברכי יוסף (שיו"ב סי' שלח) כתב בשם מהר"ר פנחס עניו, שיש לאסור שריקה בזמרה בשבת. מכל מקום החיד"א בעצמו כתב בספרו מחזיק ברכה (שם), שעל פי דברי הרמ"א נהגו להקל בארצות אשכנז ופולין לצפצף ולהשמיע קולות בפיהם בשבת עד שנשמעים ככלי שיר ממש.
וכן עיקר להלכה ולמעשה, שמותר לשרוק בשבת בפה, ואפילו במנגינה מסודרת, כפי שהמליץ על זה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, (מתוך ההושענות שאומרים בסוכות), "קול יצפצף ושיר ירצף".
