בהלכות הקודמות,ביארנו את יסודות מלאכת "צובע", שאסרה התורה עלינו לצבוע בשבת. ובהלכה הקודמת ביארנו, שאדם האוכל בשבת מן הפירות הצובעים, כגון תותים ורמונים ודובדבנים, עליו להזהר בשעת האכילה, שלא לנגב את ידיו במפית, כדי שלא יצבע את המפית בצבע שבידיו. וכפי שפסק מרן השלחן ערוך (סי' שכ סעיף כ).
וביארנו, שמאחר ואין כוונת המנגב את ידיו, לצבוע את המפית, אלא רק לנגב את ידיו, ואדרבה, את המפית הוא מלכלך, אין בדבר חשש איסור, אלא רק מדרבנן, כלומר, מגזירת חכמינו, אבל לא מן התורה.
אכילת פירות הצובעים
ומכאן עלינו לשאול, שאם יש חשש איסור במה שמנגב את ידיו במפית, כאשר ידיו מלוכלכות מהפירות, אם כן עלינו לאסור באופן גורף אכילת פירות הצובעים בשבת. שהרי מפורש בתלמוד ירושלמי (פרק כ"ג ה"ב), "המאדים אודם בשבת חייב". כלומר, אדם הצובע את שפתיו בצבע אדום בשבת, עובר על איסור צביעה בשבת. (וכתב הרמב"ם (פכ"ב הל' כג) שמכל מקום אין בדבר איסור אלא מדרבנן).
ואם כן, גם אדם האוכל מן הפירות שצובעים את שפתיו בשבת, עובר על איסור "צובע". ומדוע אנו מתירים לאכול תותים, רימונים ודובדבנים בשבת?
והתשובה לכך, כי לא אסרו לצבוע בשבת, אלא דבר ש"דרך לצבוע אותו", כגון מפית, שהדרך היא לצבוע אותה, אבל אין דרך ורגילות לצבוע את הפנים ואת הידיים, ולפיכך אין בדבר איסור כלל.
אולם לגבי נשים, שדרכן לצבוע את פניהם באמצעות אודם וכדומה, לכאורה היה לנו לאסור להן לאכול מן הפירות הצובעים? ואם כן כיצד אנו נוהגים שגם הנשים אוכלות פירות כאלה בשבת?
ובאמת שהגאון רבי נסים קרליץ זצ"ל, כתב בספרו חוט שני (פרק יט), שיש לעיין, האם מותר לנשים לאכול מפירות הצובעים את השפתיים בשבת.
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל הורה, שהדבר פשוט מאד להיתר, מאחר ואין הדרך והרגילות לצבוע את השפתיים על ידי אכילה, וגם אין כוונת האוכלת אלא לאכילה, ומעתה, כשהצביעה אינה אסורה אלא מדרבנן, וגם נעשית בדרך של "כלאחר יד", כלומר, לא באופן הרגיל שצובעים, אלא באמצעות האכילה, הדבר מותר אף לכתחילה. וכן פסק המשנה ברורה (סימן שג אות סה בשער הציון).
הנחת בגד על גבי מכה
כעת נותר לנו לברר, האם יש להזהר שלא להניח בשבת תחבושת לבנה על גבי פצע מדמם, שהרי על ידי כך התחבושת "נצבעת". או שאולי אין לחוש לכך?
ובאמת שרבינו אליעזר ממיץ, שהוא זה שהורה שאין לצבוע את המפית מהיד המלוכלכת, כתב להחמיר בדבר גם בהנחת תחבושת על גבי מכה. אולם בנדון זה רבים חלקו על דבריו, מחמת כמה טעמים. ולמעשה, אף על פי שנכון להחמיר לכתחילה, שלא להניח בגד על גבי פצע, אלא לשטוף תחילה את המכה ורק לאחר מכן להניח עליה את התחבושת. מכל מקום במקום צורך יש להקל בזה. (לוית חן, עמוד קמט). ובודאי שמותר להניח נוזל "יוד" על גבי מכה במקום שיש חשש לזיהום.
ולסיכום: מותר ללא חשש לאכול בשבת מפירות הצובעים את השפתיים והידיים.
נכון להחמיר שלא להניח תחבושת על גבי מכה, אלא לשטוף תחילה את המכה, ורק לאחר מכן להניח את הבגד או התחבושת. ומותר להניח נוזל "יוד" על גבי המכה.
