רבותינו הפוסקים במאה השנים האחרונות, דנו בענין האופניים בשבת, האם יש לאסור נסיעה בהם בשבת, או שיש להקל בדבר?
ובתחילה, כתב הרב הגאון רבי יוסף משאש, שיש לאסור נסיעה באופניים בשבת, מפני שיש חשש גדול שמא יתקלקלו האופניים תוך כדי נסיעה, והנוסע יבא לתקנם בשבת. ולכן יש לגזור עליהם איסור, כמו שאסרו רבותינו לנגן בכלי שיר בשבת, מחשש שמא יבא לתקנם בשבת.
ובאמת נכון הדבר, שרבותינו גזרו שלא לנגן בשבת בכלי שיר, מחמת החשש, שמא יבאו לתקנם בשבת, וכפי שעינינו הרואות, שהמנגנים בכלי שיר, רגילים לכוין מחדש את מיתרי כלי הנגינה שלהם, ואם יעשו כן בשבת, יש בדבר איסור מן התורה. ולכן גזרו רבותינו איסור על נגינה בכלי שיר בשבת.
והוא הדין לגבי אופניים, שאילו היו רבותינו גוזרים איסור על נסיעה בשבת, מחשש שמא יתקלקלו, היינו מבינים את טעם הגזירה, והיינו אוסרים בהחלט נסיעה באופניים בשבת מטעם זה. אולם למעשה, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שמאחר והאופניים לא היו בנמצא כלל בזמן חכמי התלמוד, וכיום אין בסמכות חכמי ישראל לגזור גזירות חדשות על ישראל, אם כן קשה לבוא מטעם זה ולאסור נסיעה באופניים בשבת.
ובאמת שכן כתב הגאון רבינו יוסף חיים, בעל ספר בן איש חי, שמכיון שאין בסמכותינו לגזור גזירות, כפי שהיתה סמכות זו נתונה בידם של חכמי התלמוד, לכן אין לדמות את גזירת חז"ל בענין כלי שיר, לנידון השימוש באופניים בשבת.
והגאון רבי עזריאל הילדיסהיימר, כתב לאסור את הרכיבה באופניים בשבת, משום שגלגלי האופניים עושים "חריץ" בקרקע, ויש בדבר איסור בשבת, משום מלאכת "חורש". אך גם את הטעם הזה דחה מרן זצ"ל, שמאחר ועשיית החריץ אינה נעשית על ידי מחרישה, אלא בדרך אגב, על ידי נסיעה באופניים, באופן שגם לא איכפת לנוסע אם נעשה החריץ, אם כן אין להחמיר בדבר מטעם זה, וכל שכן בזמנינו, שאין האופניים עושים חריץ על הכבישים והמדרכות הסלולים.
אולם למעשה, הסכים מרן רבינו זצ"ל, (בספרו חזון עובדיה שבת ח"ד עמוד מג, ובשו"ת יביע אומר ח"י, בהערות על הרב פעלים), שיש לאסור את הנסיעה באופניים בשבת, על פי מה שאמרו במסכת שבת (קיג.), "אם תשיב משבת רגליך - מעשות דרכך", שלא יהיה הילוכך של שבת כהילוכך של חול. שמכאן למדו הפוסקים שאסור לרוץ בשבת, וכפי שנבאר בהלכה הבאה.
ולפיכך, מאחר ועיקר הנסיעה באופניים נעשית למרחקים, שלא כפי הדרך ללכת ביום השבת, יש לאסור ליסוע בהן בשבת. והביא ראיות רבות לדבריו, והאחת, ממה שאמרו במסכת ביצה (דף כה:), שאסור לצאת בכסא בשבת. כלומר, היו נוהגים שאדם חשוב, יושב על כסא, ובני אדם נושאים אותו לכל מקום אליו הוא מבקש להגיע (כפי שמקובל עד היום בארצות המזרח הרחוק). ואסרו לעשות כן בשבת, משום שאין זה כבוד שבת, אלא דרך הליכה של יום חול. ועוד הביא טעמים אחרים להחמיר בזה.
לכן להלכה, אין להקל ליסוע באופניים בשבת, ואפילו לצורך מצוה יש להורות להחמיר בזה. ובהמשך יבואר הדין לגבי ילדים קטנים.
