לפני כשנתיים ביארנו ב"הלכה יומית" כמה הלכות השייכות למלאכת בורר בשבת. ומאחר ונשאלנו בענין זה שאלות רבות ממנויים רבים, הננו לבאר בקצרה כמה פרטי דינים במלאכת בורר.
כפי שביארנו, אין היתר לברור בשבת, אלא בתנאי שיתקיימו שלשה תנאים. האחד, שיברור את ה"אוכל" מן ה"פסולת", ולא להיפך. השני, שיברור בידו ולא על ידי כלי המיוחד לברירה. והשלישי, שיברור על מנת לאכול "מיד" את מה שבורר, ולא על מנת לאכול לאחר כחצי שעה.
כאשר הפסולת מרובה על האוכל
מה שאמרנו שיש לברור את ה"אוכל" מן ה"פסולת" ולא להיפך, כן הדין, בין אם האוכל מרובה על הפסולת, ובין אם הפסולת מרובה על האוכל, שלעולם אסור לברור את הפסולת, אלא את האוכל בלבד. והבורר פסולת מן האוכל עובר על איסור חילול שבת מן התורה. (חזון עובדיה שבת חלק ד' עמוד קעח). לכן, אם לדוגמא יש הרבה גרעינים שמעורבים עם מעט קליפות, אסור להוציא את הקליפות, ולהשאיר את הגרעינים, אלא יש להוציא את הגרעין, ולאכול אותו, כדי לברור את ה"אוכל" מתוך ה"פסולת".
ברירת אוכל מתוך פסולת לצורך בעלי חיים
כשם שמותר לברור אוכל מן הפסולת בידיים, על מנת לאכול באופן מיידי, הוא הדין שמותר לברור אוכל מן הפסולת לצורך בהמה או חיה או עוף, וכן הדין לענין מי שנצרך לברור אוכל מן הפסולת לצורך האכלת דגים, שברירה כזו לא נאסרה כלל, כל שעושה כן על מנת שהבעלי חיים יאכלו מיד. (שם, עמוד קפו).
הוצאת עלי חסה מקולקלים
הדבר ברור, שאסור לברור עלי חסה או כרפס (סלרי) רקובים מתוך עלי חסה טובים. שהרי זה בורר פסולת מתוך אוכל. אלא יברור את עלי החסה הטובים מתוך הרעים. וכל זה דוקא כאשר עלי החסה כבר הופרדו מן הקלח שלהם, אבל אם עודם מחוברים לקלח, והעלים הרקובים הם מבחוץ, מותר להוציא אותם ולהשליכם, שהרי זה כקולף מפרי מקליפתו, שכבר ביארנו שאין בזה איסור משום בורר, כל שעושה כן על מנת לאכול "לאלתר", כלומר "מיד". (שם עמוד קפט).
ובהלכה הבאה יובאו עוד פרטי דינים בהלכות בורר בקצרה.