בהלכה הקודמת ביארנו את יסוד איסור מלאכת "בורר" בשבת. שהיא שווה בחומרתה למלאכת הבערת אש בשבת. והבאנו דוגמא למלאכת בורר, אדם המנפה קמח שמעורבת בו פסולת בשבת, חייב משום חילול שבת. וכן אדם שמונחים לפניו בצלחת, גרעינים שחורים ולבנים, והוא אינו חפץ אלא בלבנים, הרי שהגרעינים השחורים נחשבים כפסולת עבורו, ולכן אסור להוציא את הגרעינים השחורים מן הצלחת ולהשליכם למקום אחר. ועתה נבאר כמה אופנים שבהם מותר לברור בשבת.
"אוכל", "ביד", "מיד"
לא נאסרה מלאכת בורר בשבת, אלא כאשר נעשית המלאכה כדרכה, כלומר, בדרך שרגילה מלאכה זו להיעשות, אבל לא אסרה התורה לברור בשבת בדרך אכילה. וכגון, אדם שיש לפניו תבשיל של אורז עם קטניות, כגון אורז ואפונה, והוא חפץ עתה אך ורק באורז, מותר לו ליטול מן הצלחת את האורז ולאכול ממנו. שאין זה בכלל מלאכת בורר. ויש בהיתר ברירה בשבת שלשה תנאים, שאם נתקיימו שלשתם, מותר לברור בשבת. ונבארם אחד אחד.
"אוכל"
אסור לברור בשבת פסולת מתוך אוכל. וכבר ביארנו, שכל דבר שהאדם אינו חפץ בו עתה, נחשב "פסולת", והדבר שהוא חפץ בו נקרא "אוכל". ולכן, בדוגמא שהזכרנו, אדם שיש לפניו שני מיני גרעינים, והוא חפץ בלבנים, אף על פי שאסור לו ליטול בידו את הגרעינים השחורים ולהעבירם לכלי אחד, מותר לו ליטול בידו גרעינים לבנים ולאכלם, שאין זו דרך "ברירה", אלא דרך "אכילה", הואיל ובורר את ה"אכול" מן ה"פסולת", ולא להיפך. וכן זה שמונח לפניו תבשיל אורז עם אפונה, מותר לו לקחת בידו מאורז ולאכלו, הואיל והוא לוקח את ה"אוכל" מתוך ה"פסולת".
"ביד"
אסור לברור בשבת על ידי כלי המיועד לברירה, כגון מסננת, אבל אם בורר בידו, שלא באמצעות כלי, אין זה נחשב למלאכת ברירה. (כמובן, בתנאי שמתקיימים שאר התנאים, שבורר את האוכל מן הפסולת, וגם שיעשה כן לצורך מיידי, כפי שנבאר). ולפיכך בנדון שלנו, שהאדם מעוניין לקחת בידו גרעינים לבנים מתוך השחורים, אין זה נחשב לבורר, כיון שאינו עושה כן על ידי כלי.
"מיד"
אין איסור לברור בשבת, אלא כאשר עושה כן על מנת להניח את מה שבורר לשעה אחרת, אבל אם עושה כן על מנת לאכול לאלתר, כלומר "מיד", אין איסור בדבר. ולכן בנדון שלנו, הואיל והוא נוטל בידו גרעין לבן, או גרגר אפונה, ועושה כן בידו, ועל מנת לאכלו באופן מיידי, אין זה בורר האסור בשבת.
שצריך שיתקיימו כל שלשת התנאים יחדיו
וכפי שאמרנו, אין היתר במלאכת בורר, אלא כאשר מתקיימים כל שלשת התנאים יחדיו. אבל אם בורר אוכל מתוך פסולת בידו, והוא עושה כן על מנת לאכול את מה שבורר לאחר זמן, הרי זה עובר על מלאכת בורר האסורה מן התורה. וכלשון מרן השלחן ערוך (סימן שיט), "הבורר אוכל מתוך הפסולת בידו, להניחו (כלומר, להניחו ולא לאכלו מיד, אלא לאחר זמן), אפילו לבו ביום (כלומר, אפילו אין בכוונתו לאכלו אלא לאחר כחצי שעה), נעשה כבורר לאוצר (כלומר, כבורר לצורך אחסנה למשך זמן ארוך) וחייב (משום חילול שבת).
וכמו כן אם בורר אוכל מתוך פסולת, ועושה כן על מנת לאכול לאלתר (מיד), אך עושה כן באמצעות כלי המיועד לברירה, הרי אסור לעשות כן בשבת.
ולסיכום:
אסור לברור בשבת. ולפיכך, מי שיש לפניו צלחת, ובה גרעינים שחורים ולבנים, והוא אינו חפץ אלא בלבנים, אסור לו ליטול את השחורים ולהעבירם לכלי אחר. וישנם שלשה תנאים, שאם נתקיימו כולם, מותר לברור בשבת. "אוכל", "ביד", "מיד".
"אוכל", כלומר, שיברור את האוכל מן הפסולת ולא להיפך. ובנדון שלנו, את הגרעינים הלבנים מן השחורים.
"ביד", שיברור את האוכל מן הפסולת בידו, ולא באמצעות כלי המיועד לברירה, כגון מסננת.
"מיד", שיברור על מנת לאכול לאלתר (מיד), ולא בכדי להניח לאחר זמן, כגון למשך חצי שעה.
ואם לא נתקיימו שלשת התנאים, אסור לברור בשבת. ולכן, אם לקח בידו את הגרעינים הלבנים, והניחם בצד לאכלם לאחר חצי שעה, הרי זה אסור משום חילול שבת.
