שאלה: לפני כמה ימים מסרתי את התפילין שלי לבדיקה, ולחרדתי גילה הבודק שבתפילין של ראש היתה חסרה מילה אחת, שהוא פסול ברור, וכמובן החליף מיד את הפרשיות כהלכה, אך לבי מר לי על העבר, מהו התיקון שעלי לעשות לכפר על עווני?
תשובה: בשאלה זו נשאל מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בספרו עמוד כו), והשיב, שעלינו לדון כאן בשני ענינים נפרדים.
האחד, מצד מה שהשואל לא הניח תפילין של ראש במשך כמה שנים, והענין השני, מצד מה, שהיה מברך בכל יום ברכה לבטלה על התפילין. כי האדם ששאל על כך את מרן זצ"ל, היה אשכנזי, והאשכנזים נוהגים לברך על תפילין של ראש ברכה נפרדת, נמצא, שאם התפילין פסולות, בודאי שאין לברך על הנחתן, ואם בירך, הרי היא ברכה לבטלה, שהוא איסור מן התורה לדעת הרמב"ם כמו שביארנו כבר.
והנה ראשית כל נבאר, שזה החוטא העומד לפנינו, דינו הוא כדין "שוגג", כלומר, ישנם שלש מדרגות בכל מעשה, ישנו "מזיד", שהוא העושה איזה מעשה בכוונה תחילה, כגון מי שנוסע בשבת, ויודע שאסור ליסוע בשבת. וישנו "שוגג", שהוא העושה מעשה בלא כוונה, כגון מי שנסע בשבת ולא ידע שאותו היום הוא שבת וכיוצא בזה. ויש "אנוס", והוא מי שעושה מעשה מחמת אונס, כגון מי שלקחו אותו אנשים אחרים והכריחו אותו ליסוע בשבת בעל כורחו. והנה ה"אנוס", הוא פטור לגמרי, שאינו אחראי למעשיו. וה"מזיד", הוא אחראי במלוא כובד האחריות על מעשיו. אולם השוגג, אין דינו חמור כדין המזיד, שהרי לא התכון למה שעשה, ומאידך גיסא, אינו יכול לפטור עצמו לחלוטין מן הדין כמו מי שהיה אנוס, שהרי אילו היה נזהר, לא היה נופל באותו מכשול שנפל בו.
ועתה לגבי השאלה, הנה מצד מה שלא הניח תפילין, נראה שאינו צריך לעשות תיקון מיוחד, הואיל ועל ביטול מצות עשה (הנחת תפילין היא מצות עשה, ואם אינו מניחן, נחשב למבטל מצות עשה) אמרו במסכת יומא (דף פו.) "עבר על מצות עשה ושב בתשובה, לא זז משם עד שנמחל לו". וכן פסק הרמב"ם. והואיל והשואל שלפנינו מצטער על חטאו, ומודה בו, ומקבל על עצמו להזהר להבא שלא להכשל, הרי שנתכפר חטאו.
ולא נותר לדון אלא מצד העון של הברכות לבטלה שהיה מברך בכל יום על תפילין פסולות. והנה אם נאמר שדינו הוא ממש כדין מי שעבר על מצות לא תעשה, שהרי נשא שם שמים לשוא ועבר על "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא", הרי דינו הוא כמבואר במסכת יומא (פו.) שהתשובה אינה מכפרת לגמרי, ורק על ידי יום הכפורים יתכפר חטאו. ולכן עליו להתאמץ יותר בתפלותיו שיקבל ה' את תשובתו בזכות היום הקדוש.
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כתב בזה, שבהיות ולדעת הרבה ראשונים, איסור ברכה לבטלה אינו מן התורה, אלא מדרבנן, בלאו הכי יש לומר שאינו זקוק לתיקון מיוחד על חטאו, ודי לו בתשובה רגילה בלבד. (אף שלמעשה אנו נזהרים בדין ברכה לבטלה כדעת הרמב"ם, שהוא איסור מן התורה). ועוד הוסיף, שמכיון שעבר על הזכרת שם השם בשוגג, יש אומרים שאפילו במצות לא תעשה, אם עבר עליה בשוגג אינו זקוק לכפרה מיוחדת, ורק במזיד צריך רחמים מרובים שביום הכפורים יכופר חטאו.
ולכן פסק שדי לאותו אברך שבא לפניו בשאלה, שיחזור בתשובה, וה' הטוב יכפר בעדו.
ומכאן נלמד כמה יש להזהר באיסורי ברכות לבטלה באופן הבא ברשלנות, שהרי זה כמו מי שמזכיר שם השם במזיד, ותשובתו קשה. ויש להתחזק בענין זה, לשים לב על כל ברכה וברכה לפני הוצאתה מן הפה, וה' הטוב יראה בענינו ויקבל ברחמים וברצון את תפלתינו.
