שאלה: האם יש איסור לעקור עץ פרי, והאם יש איסור או סכנה בעקירת עץ סרק?
תשובה: נאמר בתורה (דברים כ) לגבי עיר שישראל צרים עליה לצורך מלחמה, "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור". כלומר, אסרה התורה לעקור אילן, ודיברה התורה באילן מאכל, כמו שנאמר "כי ממנו תאכל". וכן דרשו רבותינו (בפרק החובל) בגמרא, שאין איסור בהשחתת אילן אלא באילן מאכל.
איסור השחתת אילן בכל דרך
ובספרי, דרשו רבותינו, "לא תשחית את עצה", אין לי אלא ברזל (כלומר, איני למד מן הפסוק, אלא שאסור לכרות את האילן בכלי ברזל), מנין שאפילו למשוך ממנו את אמת המים אסור? (כלומר, מנין אנו למדים שאסור להטות את המעיין הזורם בסמוך לאילן, בכדי לייבש אותו, שאין זו פעולה ישירה כל כך כמו כריתת האילן), תלמוד לומר "לא תשחית את עצה" בכל דבר. כלומר, אין להביא לכריתת אילן, לא על ידי כריתה בגרזן ממש, ולא על ידי יבוש באמצעות הפסקת ההשקייה הקבועה.
וכן פסק הרמב"ם (בפ"ו מהל' מלכים), וזו לשונו: אין קוצצין אילני מאכל ואין מונעים מהם אמת המים כדי שיבשו. שנאמר, לא תשחית את עצה. ולא במצור לבד (כלומר, לא רק בשעת מלחמה אין לעקור אילנות), אלא בכל מקום, כל הקוצץ אלין מאכל דרך השחתה, לוקה. עד כאן לשונו.
ומבואר מדברי רבותינו הפוסקים, שהאיסור בעקירת אילן מאכל הוא מן התורה ממש, שכן כתב הרמב"ם, שהקוצץ אילן דרך השחתה "לוקה". כלומר, דינו הוא שילקה ארבעים מלקות, הואיל ועבר על לאו מן התורה.
איסור בל תשחית בדברים אחרים
וכתב עוד הרמב"ם, שלא רק המאבד אילנות עובר על איסור השחתה, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין, וסותם מעיין, ומאבד מאכלות דרך השחתה, עובר על "לא תשחית".
אולם חמור הוא דין עקירת אילן מאכל יותר מאיבוד כלים או בנין וכדומה, שאם יש צורך בדבר, מותר לשבור כלי, או לסתום מעיין, או להרוס בנין, או לעקור אילן סרק, אבל אילן מאכל, אסור לקוצצו אלא בתנאים מיוחדים, כפי שיתבאר בעזרת ה' בהלכה הבאה.
