כשם שחייב אדם לכבד את הוריו בחייהם, כך עליו לכבדם לאחר מותם. ובודאי שאסור לו גם כן לזלזל בהוריו אחרי מותם.
ובברייתא במסכת קידושין (דף לא:) מובא: היה הבן אומר דבר שמועה בשם אביו לאחר פטירתו, יאמר "כך אמר אבא הריני כפרת משכבו". כלומר, בכל פעם שמזכיר את אביו אחר מותו יוסיף "הריני כפרת משכבו" ופירוש המילים הללו, "עלי יבוא כל רע הראוי לבוא על נפשו". כלומר, מקבל עליו הבן מעט יסורים בשביל שאביו לא יסבול ולא תבוא עליו כל רעה.
מה הכוונה בזה?
אמנם דנו המפרשים, מהי המשמעות של אמירת "הריני כפרת משכבו"? ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב, שאין הכוונה בזה שבאמת יבואו יסורים על הבן במקום אביו, והביא ראיות לדבריו, שבאמת כל הכוונה בזה היא רק דרך כבוד, וגם בזכות מה שהבן אומר כן, מועיל הדבר שלא יארע צער לאביו.
ובספר אביר הרועים (תחילת חלק שני) פירשנו בזה, כי הכוונה במה שאומרים הריני כפרת משכבו, היא שלא יבוא צער על הנפטר בהיותו בקברו. כי כידוע בשנה הראשונה אחר הפטירה, הוא עיקר הדבר שלא יארע לנפטר שום צער מצד שכיבתו בקברו, ולכן יש להזכיר את ענין "משכבו" של הנפטר דוקא בשנה הראשונה, ובמשך כל השנה, כי אז יש לבקש עליו רחמים שלא יצטער בקבורתו.
מתי צריך לומר "הריני כפרת משכבו"?
במה דברים אמורים, שהבן או הבת צריכים לומר "הריני כפרת משכבו"? דוקא תוך שנים עשר חודש מפטירתו, אבל לאחר שנים עשר חודש אומרים "אבי זכרונו לברכה". והטעם שאין צורך להמשיך לומר "הריני כפרת משכבו" גם לאחר שנים עשר חודש, הוא משום שעיקר הרעה שעלולה לבוא על הנפטר, היא דוקא בתוך שנים עשר חודש מפטירתו, אבל לאחר מכן בדרך כלל הנפטר יצא חופשי ואינו זקוק להצלה כזו.
ומכל מקום כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שאינו חייב לומר "הריני כפרת משכבו" או "זכרונו לברכה", אלא כשאומר בשם אביו איזה דבר הלכה, וכלשון הברייתא "היה אומר דבר שמועה מפיו", שלשון דבר שמועה היינו דברי תורה דווקא, אבל כשמזכיר מאביו דבר במילי דעלמא (בעניני העולם) שאינם דברי תורה, אין צריך להוסיף מילים אלו. וכן כשמזכיר בשם אמו איזה הנהגה טובה שהייתה לה וכדומה, צריך להוסיף מילים אלו. וכגון שמספר אודותיה שנהגה לברך על הדלקת נרות שבת קודם ההדלקה כדעת מרן השולחן ערוך, וכן כל כיוצא בזה, ובהלכה הבאה ידובר בעניין אמירת קדיש אחר פטירת ההורים.
