שנינו בפרקי אבות (פרק ה משנה כב): "בן הא הא (שם של חכם שהיה מן התנאים) אומר: "לפום צערא אגרא". כלומר, לפי גודל הצער - השכר. שבעולם הבא, כששוקלים את מעשי האדם, לדעת מהו השכר המגיע לו, לא שוקלים את הדברים אך ורק לפי חשיבות המצוה, שאם היא מצוה גדולה, יקבל שכר גדול, ואם היא מצוה "קטנה" יקבל שכר מועט, אלא שוקלים את כל הטורח שהיה לאדם בכל מצוה ומצוה, שאם התגבר הרבה בכדי לכבוש את יצרו, יקבל שכר גדול על מעשיו, ואם טרחתו היתה מועטת, גם שכרו מועט יותר.
מעשה ביהודי סוחר, שנסע בעגלה למסחרו, ובהיותו בדרך, השמים התקדרו בעבים, וירד שלג כבד, והאיש תעה מדרך השכל, כי המסילה כוסתה בשלג, ואבד ממנו מנוס עד שעה מאוחרת בלילה.
הרגיש האיש בעצמו שהוא עומד לקפוא מקור, החליט לעזוב את העגלה, וצעד ברגל שעה ארוכה עד שראה אור נוצץ, והגיע לשם כל עוד נפשו בו. וזה היה ביתו של הרב, שישב באותה שעה ושקד על תלמודו לפני האח המבוערת. וכשדפק האיש על דלתו של הרב, מיהר הרב, קם ממקומו, וסידר עבורו שמיכות חמות, ומשקה מהביל, והשיב את רוחו.
בבוקר, כשקמו איש לדרכו, שאל האיש את הרב, אדוני הרב, עינך הרואות את גודל צערי ועמלי בעולם הזה בכדי להביא טרף לביתי, מה עם העולם הבא שלי, לכל הפחות יהיה לי עולם הבא?
ענה לו הרב, מה תדבר?, אם העולם הזה שאינו אלא כפרוזדור לפני העולם הבא, שהוא פלטרין של מלך, ואפילו כך אינך מצליח להשיג לך שלוה עם כל הזמן שאתה משקיע למענו, קל וחומר העולם הבא, שאם לא יטרח האדם בערב שבת, מה יאכל בשבת? וכי עולם הבא הוא הפקר? עליך לעמול, לקנות תורה ומצות ומעשים טובים, ואז תקנה לך עולם הבא, כמו שאמרו, "קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי עולם הבא".
וכן מובא במדרש, מעשה ברבי שמעון בן לקיש, שהיה יושב ועמל כל היום כולו בתורה במערה אחת בטבריה. והיה סוחר כדים אחד, שהיה דואג בכל יום להכין כד אחד מלא מים לרבי שמעון בן לקיש, בכדי שיהיה לו במה ליטול את ידיו ולשתות.
יום אחד, ישב עם רבי שמעון ואמר לו, רבי, הזוכר אתה שהיינו אני ואתה הולכים לבית ספר אחד?, כלומר, הלא אנו חברי ילדות, האם זוכר אתה?, הוסיף אותו סוחר ואמר לרבי שמעון, אתה זכית להיות חכם בתורה, ואני לא זכיתי, התפלל עלי שיהיה חלקי עמך לחיי העולם הבא. אמר לו רבי שמעון בן לקיש, ומה אתפלל עליך? הרי תבא לעולם הבא עם בני אומנותך, שכל איש ואיש אין מושיבין אותו לעולם הבא אלא עם בני אומנותו.
כלומר, לא תועיל ברכת רבי שמעון בן לקיש, על אדם שאינו טורח לזכות בחיי העולם הבא, ומי שכל טרחתו היתה במסחר בכדים, אף אם כל עסקו היה ביושר ובאמונה, לא ישב לעולם הבא, אלא עם סוחרי כדים כמוהו, שהיה מסחרם באמונה, אבל לא היו אלא סוחרי כדים.
וממעשיות אלו יש ללמוד מוסר השכל בפרט בזמנינו, שכל אדם ואדם טורח כל היום כולו בפרנסתו ובהשגת כל עניני העולם הזה, ורק אחרי עשרות בשנים, כשכבר תש כחו, הוא מתפנה מעסקיו, ורואה כי כילה ימיו לריק, ועתה אין לו קנין רוחני, והוא לומד ומקיים מצות ברמה נמוכה, כילד בבית הספר. ולכן כל אדם צריך להתעורר משנתו, ולהיות חרוץ במלאכתו, מלאכת שמים, להזהר להתמיד בעלייה בעבודת ה', בקיום המצות ובקביעת עתים לתורה וללימוד ההלכה, ובשכר זאת אל חי נעלם, יתן שכרו מושלם, לזכות לחיי העולם הבא, עם שאר נפשות הצדיקים והחסידים.
