נאמר בתורה, שקודם יציאת בני ישראל ממצרים, נצטוו לשאול משכניהם הגויים כלי כסף וכלי זהב ושאר דברים יקרי ערך, בכדי שבצאת בני ישראל ממצרים, יצאו ברכוש גדול, כהבטחת ה' יתברך. וכמו שנאמר "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות". ויש לשאול, איך באמת לקחו בני ישראל משכניהם כלי כסף וכלי זהב, כאילו בכוונתם להחזירם לאחר השימוש, בה בעת שלא היה בדעתם, אלא ליטול את הכלים לעצמם לצמיתות?
ואף שבזמנו של אלכסנדר מוקדון תבעו המצריים את כספם מאת בני ישראל, ואמרו "תנו לנו כסף וזהב שנטלתם", והוצרך להשיב להם גביהה בן פסיסא, שכלי הכסף היו מקצת שכרינו על כל עבודתינו במשך למעלה ממאתיים שנה, כמו שאמרו בגמרא במסכת סנהדרין (צ:). מכל מקום עדיין קשה הדבר, מדוע הוצרכו להוציא דבר שקר מפיהם, שהם נוטלים את הכלים בתורת שאלה, ולא בתורת תשלום.
עוד הוסיף להקשות מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, כיצד שיקרו בני ישראל, כאשר אמרו לפרעה שאין בכוונתם לצאת אלא ל"דרך שלשת ימים", ולאחר מכן הם יחזרו למצריים, והלא ידעו ישראל שבכוונת ה' יתברך להוציאם לעולם לארץ ישראל, ושלא יחזרו לראות את מצרים עוד, ואם כן איזה היתר היה להם בדבר לשקר בדברים אלו את אנשי מצרים הרעים?
ותשובה לזה, הביא מרן זצ"ל, בשם הגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל (בספרו בן איש חיל, ח"א דף לז ע"ג), על פי משל, לאדם אחד שעבר על החוק, וגזר עליו המלך גזר דין מות, אך דרכם היתה, שקודם שיוציאו את הנידון למות, יביאוהו לפני המלך בכדי שיוכל לבקש מאת המלך כל מה שירצה, על פי חוק.
והנה, כאשר הביאוהו אצל המלך, שאל אותו המלך, מה תבקש שאעשה לך קודם גזר הדין? לקח הנידון למות צלוחית אחת מזכוכית, מלאה יין, שהיתה מונחת על שלחנו של המלך, ואמר למלך, רצוני, לשתות את כל היין הזה, בהיותי יושב על גג ארמון המלך, וצופה אל הנוף הנפלא הנשקף ממנו. אולם אני מתיירא, פן אפחד מאד מהממונים עלי מטעם המלך, שחרבותיהם שלופות בידיהם, ולא אוכל לשתות את היין הזה בשלוה, לכן אבקש מהמלך, שישבע לי שלא יהרגוני עד שאשתה את כל היין הזה שבצלוחית בנחת. וישבע לו המלך כאשר ביקש מאתו, ויצו המלך להעלותו על גג הארמון והצלוחית בידו, לשתות את היין שבתוכה בהשקט ובטח, וכן עשו.
העלוהו לגג הארמון, והנה הוא עולה במדרגות הגג, עשה עצמו כאילו נכשל, ויפול ארצה, ותפול הצלוחית לארץ ותשבר, וישפך היין כולו. ויחזירוהו אצל המלך לראות מה יאמר עתה מאחר והיין נשפך, ורצו להביא לו בקבוק אחר של יין. אולם הנידון אמר, הביאו לי את היין שהיה בצלוחית ואשתהו. ויאמר למלך, אדוני המלך, עתה אני רואה שצריך אתה לפטור אותי מכל גזירה, מאחר שנשבעת שלא יהרגו אותי עד שאשתה את כל היין שבצלוחית, וכעת היין אינו קיים, ואיך תקיים את שבועתך? ויתן לו המלך כתב חנינה, ויפטרהו לשלום.
הנמשל, כי ראה ה' יתברך, הצופה והמביט עד סוף כל הדורות, שלא יחזרו עוד ישראל למצרים להשתעבד, כי אחר יציאתם ממצרים, ירדוף אחריהם פרעה וכל חילו, וכולם יטבעו בים סוף, בעונש מה שעשו לישראל, שהיו מטביעים את בניהם ביאור, וכמו שאמרו רבותינו, בקדירה בה בישלו, בה נתבשלו. וכיון שנאבדו המצרים מן העולם, שוב לא היה לבני ישראל למי להחזיר את כלי הכסף וכלי הזהב, וכמו כן לא היה להם לאן לחזור אחר דרך שלשת ימים במדבר, הואיל וכל אנשי מצרים היו עתידים לטבוע בים סוף. וכענין הצלוחית שנשברה ונשפך היין.
-------------------
מערכת הלכה יומית מברכת את כל הלומדים והמנויים, שתזכו לשנים רבות, נעימות וטובות, תעלו ותצליחו בכל מעשיכם, מתוך שלום ושלוה ונחת וכל טוב. וכאן המקום להודות לרבני ההלכה היומית, ובפרט לכבוד הגאונים, רבי גבריאל אלבז שליט"א, הרב דק"ק ספרדים בגרייטנק ארה"ב, רבי דוד פיטון שליט"א, רב קהלה ומורה צדק בצרפת, רבי יצחק פאדה שליט"א, רב ודיין בבואנוס איירס, העושים עבודת קודש לשם שמים להגדיל תורה ולהאדירה, ישלם ה' שכרם, ותהי משכורתם שלימה מעם ה' אלקי ישראל.
ונזכה במהרה לראות בגאולה השלימה, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים במהרה בימינו אמן.
