ביארנו כאן לפני כשנה וחצי, כי לדעת רוב רבותינו הראשונים, חובה על כל איש ואשה מישראל, לקבל עליהם את קדושת השבת עוד קודם זמן שקיעת החמה.
ומעתה עלינו לבאר, שאם אסור לעשות מלאכה בערב שבת עוד קודם שקיעת החמה, אם כן לכאורה הוא הדין שיהיה אסור להתפלל תפלת מנחה של יום חול אחר שקיעת החמה של ערב שבת. ועוד נראה, שאפילו כמה דקות בסמוך לשקיעת החמה יהיה אסור להתפלל בבית הכנסת תפלת מנחה, וחובה עליהם להקדים את זמן התפלה לכל הפחות כעשרים דקות קודם שקיעת החמה, בכדי שהתפלה כולה תסתיים קודם שקיעת החמה.
ובאמת מנהג רוב בתי הכנסת בעיר הקודש ירושלים, להזהר בזה, ולהקדים את תפלת המנחה בערב שבת כעשרים דקות קודם שקיעת החמה. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש, שהרי רק כך, יתחילו הציבור בקבלת שבת קודם שקיעת החמה, כפי שנכון לנהוג כמו שביארנו כאן בעבר.
אולם במקומות שרוב הציבור מגיע לבית הכנסת מאוחר יותר, וכפי הנראה תסתיים תפלת מנחה אחר שקיעת החמה. וכן אשה המתפללת בביתה, ויודעת היא, שאם תתחיל בתפלת מנחה הרי שהיא תסיים אותה לאחר שקיעת החמה, יש להקל שיסיימו את תפלת המנחה אחר שקיעת החמה.
וטעם הדבר שאנו מתירים לסיים את תפלת המנחה אחר שקיעת החמה, הוא משום שאף על פי שאסור לעשות מלאכה סמוך לשקיעת החמה בערב שבת, מכל מקום, תפלת מנחה אינה בכלל האיסור, כי עיקר דין תוספת שבת הוא לענין הפרישה מהמלאכות האסורות בשבת, ואפילו אחר שקיעת החמה, עוד מותר להמשיך בתפלת המנחה ולסיימה.
וגדולה מזו כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שאפילו מי שרוצה לקבל עליו תוספת שבת בפירוש בפיו (כפי שבאמת ראוי לעשות למי שאינו מקבל שבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת" קודם השקיעה), רשאי לקבל עליו את השבת על תנאי, שיאמר, שהוא מקבל עליו תוספת שבת לכל הענינים, מלבד זה שיהיה רשאי להמשיך בתפלת מנחה. ויוכל אף להתנות תנאי זה לכל השנה כולה, שבכל פעם שהוא מקבל עליו שבת, הרי אינו מקבל עליו את קדושת השבת לענין תפלת מנחה.
אולם לכתחילה בודאי שנכון להקדים ולהתפלל תפלת מנחה כעשרים דקות קודם השקיעה, ולהמשיך בקבלת שבת כהלכתה, כך שיסיימו את אמירת פרק "במה מדליקין" עוד לפני שקיעת החמה, ועל כל פנים יסיימו פרק זה לפני צאת הכוכבים (כרבע שעה אחר שקיעת החמה).
ולסיכום: לכתחילה יש לסיים את תפלת המנחה בערב שבת לפני שקיעת החמה. ובמקום צורך, רשאים להמשיך בתפלת המנחה ולסיימה אחר שקיעת החמה. אולם לענין איסור עשיית מלאכה, חובה לפרוש מכל המלאכות האסורות, כמה דקות קודם שקיעת החמה, וכפי שביארנו.
ומכאן אנו למדים, שמה שנהגו בכמה בתי כנסת, שאחר תפלת המנחה של ערב שבת, קוראים בנגינה סדר "שיר השירים", ואחר כך אומרים מזמורי תהלים, ורק אחר מתחילים בקבלת שבת, כאשר כבר הגיע זמן צאת הכוכבים, אין מנהגם נכון כל כך, ומן הראוי שישנו מנהגם.
ומצוי מנהג זה בבתי כנסיות של בני מרוקו. ובדקנו אחר שורש מנהגם, ומצאנו כי באמת המנהג במרוקו היה לקרוא שיר השירים ומזמורי התהלים, "לכו נרננה", ועוד, ורק אחר כך היו מתחילים באמירת לכה דודי, ומזמור שיר ליום השבת, ופרק במה מדליקין. ומנהג יפה זה, נהגו בו מפני שהיו מתחילים בתפלת מנחה בשעה מוקדמת מאד לפני שקיעת החמה, כפי שמעידים עולי מרוקו החיים בינינו. אבל מה שהמשיכו במנהג זה בארץ ישראל, כאשר מתחילים להתפלל מנחה בסמוך לשקיעה, אין זה מנהג מרוקו המקורי.
ומן הראוי שינהיגו לקרוא מזמור שיר ליום השבת, ולכה דודי, ופרק במה מדליקין, מיד לאחר תפלת מנחה, ואחר כך יקראו פרקי שיר השירים ושאר המזמורים.