הדבר ידוע שאחת המלאכות שאסור לנו לעשותן בשבת, היא מלאכת "מבשל". וכפי שביארנו כמה פעמים.
ובגמרא במסכת שבת (לח:) מבואר שמותר לבשל בשבת בחמה, כלומר שמותר להניח בשבת קערה עם מים כנגד קרני השמש כדי שהם יתחממו, ואפילו אם על ידי כך המים יגיעו לחום שהיד סולדת בו, שהוא החום המוגדר כבישול בשבת (דהיינו כארבעים וחמש מעלות צלסיוס כפי שביארנו בהזדמנות אחרת) מותר. אולם לבשל בתולדת חמה אסור. למשל, לתת מים לתוך כלי שרתח מחמת השמש ועל ידי כך יתחממו המים, אסור, וכן לתת ביצה לתוך כלי עם מים שהוחמו על ידי השמש בכדי שתתבשל, אסור, וגזרו כך חכמינו, משום שחששו שמא יבואו לבשל במים שהוחמו באש, שיש בזה איסור תורה. ולכן אסור לבשל בשבת במים שרתחו על ידי "דוד שמש", משום שמים אלו נחשבים לתולדת חמה.
ולעצם השימוש במים שהוחמו על ידי דוד שמש בשבת, לצורך שטיפת ידיים וכדומה, הנה דנו בזה כמה מגדולי הדור, ונידון זה הוא מהארוכים והמורכבים ביותר, כי בזמן פתיחת הברז בבית מיד נכנסים מים קרים לתוך הדוד ומתחממים שם, ויש לדון בזה מצד מה שמים קרים אלו מתבשלים בתוך המים הרותחים שהם נחשבים ל"תולדת חמה" כפי שביארנו, ועוד יש לדון בזה מצד כמה בעיות שאי אפשר להרחיב בהן במסגרתינו, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל דן בזה בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ד סימן לד, ויש לציין כי תשובה זו היא השנייה באורכה מבין תשובותיו הרבות של מרן זצ"ל. ומרן זצ"ל כתבה במשך שבועיים כשהיה חוזר מבית הדין במצריים לביתו ומסתגר בחדרו וערך תשובה נפלאה זו). ולמעשה העלה במסקנתו, שיש להקל להשתמש במים שהוחמו באמצעות דוד שמש בשבת, ואם מים אלו הם חמים מאד ורוצה למזגם עם מים קרים על ידי פתיחת שני הברזים ביחד, החם והצונן, גם כן יש להקל בזה מעיקר הדין.
אולם יש לציין שכל זה רק לעניין שימוש במים אלו לשתייה או לשטיפת כלים ורחיצת ידיים ורגליים וכדומה, אבל לענין רחיצת כל הגוף בשבת, עלינו לדון באופן נפרד בעזרת ה'.
