שאלה: מי שמגדל כלב בביתו, לצורך שעשוע או בתור כלב נחייה לעיור, האם מותר לו לטלטלו בשבת, וכן האם מותר לצאת עם כלב זה ברחובות קריה ביום השבת?
תשובה: ביארנו כבר בהלכה הקודמת, כי כל בעלי החיים הם מוקצים בשבת (שאסור להזיז אותם בשבת), וכמו שפסק מרן השלחן ערוך (בסימן שח), ואסור בהחלט לטלטלם ולהרימם בידיו בשבת, (יביע אומר ח"ה סימן כו). ולכן אסור להרים בשבת כלב או חתול.
אולם כאשר אין האדם מרים את הכלב בידו ממש, אלא רק לוקחו לטייל כשהוא קשור עם רצועה, במקום שיש שם "עירוב", מעיקר הדין יש להקל בדבר, ובפרט במקום צורך, כגון אדם עיור המחוייב ללכת עם כלב נחייה, להורותו דרך, שמותר לו ללכת עם כלבו בשבת, והוא אוחז ברצועה הקשורה לצוארו. וכן פסק הגאון רבי משה שטרן זצ"ל בשו"ת באר משה (חלק ב), וכן פסק הגאון הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט"א בספר ילקוט יוסף. וכמו שפסק בפירוש מרן השלחן ערוך (סימן שה סעיף ד), וזו לשונו: בעלי השיר, כגון כלבים של ציידים וחיות קטנות שיש להן כמין אצעדה סביב צוארן, וטבעת קבועה בה ומכניסים בה רצועה ומושכין אותם בה, מותר שיצאו בשיר הכרוך על צוארן ויכולים למשכן בהן.
אך במקום שאין עירוב, וממילא אסור לטלטל שם שום דבר ברשות הרבים, יש בזה כמה פרטים, שאף שבאמת מותר גם במקום כזה לטייל עם כלב הקשור ברצועה, מפני שהרצועה שמיועדת לשמור על הכלב, ודינה כדין הלבוש של האדם, ואינה נחשבת ל"משאוי" שאסור לטלטלו. ולכן גם יכול האדם למשוך את הכלב לכאן ולכאן כפי רצונו. מכל מקום, במקום שאין עירוב, כשהוא אוחז ברצועה, צריך להזהר לאחוז רק בקצה הרצועה, שלא תבלוט מחוץ ליד בשיעור טפח (כשמונה ס"מ), וגם צריך להזהר ולקחת רצועה קצרה, ולא רצועה ארוכה, כי ברצועה ארוכה, לפעמים הכלב מתקרב לבעליו, ואז הרצועה מתרופפת ומתקרבת לקרקע (בתוך טפח לקרקע), וגם זה אסור. (ולא נוכל להרחיב כאן בכל טעמי הדברים). לכן יקח רצועה קצרה ויצא מחשש כזה. (עיין חזון עובדיה שבת ח"ג עמוד קכד, שמירת שבת כהלכתה פרק כז סעיף ח, ועוד).
ולפיכך לסיכום: במקום צורך, כאשר מגדל אדם כלב וצריך לצאת עמו בשבת, אף שאסור לו לטלטל את הכלב בידו, מכל מקום מותר הוא ללכת עם הכלב כשהוא קשור ברצועה, ובפרט יש להקל בזה לצורך עיור ההולך עם כלב נחייה. ובמקום שאין עירוב יש בזה עוד פרטי דינים, שמבוארים כאן.