בהלכה הקודמת נתבאר שכלים הנקחים מן הגוי, כגון כלים שהיצרן שלהם גוי חייבים טבילה במקוה טהרה לפני השימוש בהם. אולם יש לדעת שאין צריך טבילה, אלא לכלים שהם צרכי הסעודה, כגון כוסות וצלחות, קערות וקומקומים, וכיוצא בהם, שמשתמשים בהם לצורך אכילה ושתיה, אבל שאר כלים, כגון מספריים וכיוצא בזה, אינם צריכים טבילה. ומפצח אגוזים, לכאורה הוא דומה למספריים, שלא נחשבים כלי סעודה אפילו אם גוזר איתם ירקות, וכל שכן מפצח אגוזים שאינו נוגע בפרי עצמו אלא רק בקליפה, ומכל מקום כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שיש להטבילו בלא ברכה, ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב, שאף שמן הדין מפצח אגוזים אינו צריך טבילה, מכל מקום, טוב להחמיר להטבילו בלא ברכה.
ואין צריכים טבילה אלא כלים העשוים מתכות או זכוכית, כמו שנאמר בתורה (במדבר לא.) לגבי כלי מדין, "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת" וכו', ורבותינו גזרו חיוב טבילה גם על כלי זכוכית, וכמו שאמרו בגמרא (עבודה זרה עה:) , אמר רב אשי, הני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להם תקנה, ככלי מתכות דמו, וטעונים טבילה. ופירש רש"י, זכוכית שנשברה, אפשר להתיכה לעשות ממנה כלי, והואיל וכך היא ככלי מתכת וטעונה טבילה.
וכלי חרס אינם טעונים טבילה, וכן כלי עץ אינו טעון טבילה, וכלי חרס מצופה בזכוכית מבחוץ ומבפנים (כמו שמצוי מאד בספלים של קפה העשויים חרסינה ומצופים בזכוכית, וכן בצלחות), חייב טבילה בברכה, ואם אינו מצופה זכוכית אלא מבפנים, צריך טבילה בלא ברכה.