Palabras de Torá para jueves 9 Sivan 5768 12 junio 2008

פרשת השבוע - פרשת בהעלותך

בפרשתינו נזכר דין "פסח שני", שאדם אשר מסיבה כל שהיא לא יכול היה לקיים את מצות קרבן פסח במועדו, נתנה לו התורה אפשרות לקיים את מצות הפסח, בתאריך מאוחר יותר.

וכך נאמר בפרשה: "ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם (שהיו טמאים בטומאת מת בזמן הפסח, ועל כן לא יכולו לקיים את מצות קרבן פסח), ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ויקרבו לפני משה ואהרן ביום ההוא, ויאמרו האנשים ההמה אליו, למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל". (במדבר ט').

וכתב רש"י, ראויה היתה פרשה זו להאמר על ידי משה, שיצוהו ה' על מצות פסח שני, אלא שזכו אלו שתאמר על ידם, (שהרי רק אחר שפנו הם למשה צום ה' על פסח שני), שמגלגלין זכות על ידי זכאי.

רבותנו במסכת סוכה  (דף כה.), אמרו, שהאנשים האלו שהיו טמאים לנפש אדם, היו אותם שהתעסקו בארונו של יוסף. ועליהם כיון רש"י שכתב שמגלגלין זכות על ידי זכאי, הם אותם שזכו להתעסק בהעלאת עצמות יוסף לארץ ישראל.

ולכאורה יש לשאול, וכי יש אדם יותר זכאי ממשה רבינו אדון כל הנביאים, שיזכו אלה האנשים מחמת זכותם שתאמר פרשה על ידם, ולא על ידי משה רבינו?, הלא דבר הוא. ובעל כרחינו לפרש, שהיתה לאותם האנשים זכות מיוחדת עד מאד, שיזכו שתאמר פרשה על ידם, ומפניהם ידחה משה רבינו.

והנה אם נתבונן בדבר, נראה שאותם שעסקו בהעלאת עצמות יוסף, עשו מעשה נאצל ביותר, שכן ה' יתברך צוה את ישראל על ידי משה עבדו, סמוך לצאתם ממצרים, "דבר נא באזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות" וכו'. שצוום ה' יתברך לעסוק בביזה, לאסוף ככל יכלתם מכספי המצרים שהתעללו בהם מאות בשנים. וכל ישראל שמעו בקול משה רבינו, ומתוך שמחה גדולה על גאולתם לקחו מהמצרים כלי כסף וכלי זהב, ואילו אותם האנשים שעסקו בעצמות יוסף, לא יכלו לעסוק בביזה כלל, והיה עליהם להתעסק בענין כבד ורציני, שיש בו גם מדה בלתי מבוטלת של צער, התעסקות במת, ואף על פי שהיו רשאים בלי ספק לעסוק גם הם ככל ישראל בביזה, מכל מקום הם לימדונו דבר גדול, שלעתים יש לוותר אפילו על שמחת מצוה, וכל שכן על חמדת הממון שיש לכל אדם, וכל זאת על מנת לעסוק במצוה אחרת שאין מי שיוכל לעסוק בה. והרי זו באמת מסירות נפש שאין כמעט כדוגמתה, שיתנדב אדם לוותר על עושר מופלג (שהרי בטוחים היו ישראל שיגיעו מיד לארץ ישראל, ושם יתחילו חיים חדשים, וכל אחד ואחד, לפי מה שאסף במצרים, כך עושרו, ומכאן תחילת חשבון הממון שלו), וכל זאת מתוך התנדבות עצמית לשם שמים לעסוק במצוה של "מת מצוה", אכן ראויה היא זכות שכזו שתעמוד להם שתיאמר פרשה שלימה בתורה על שמם.

מתוך מעשיהם של אנשים אלו, אני למדים, כי לעתים יש מצות שכל העולם עוסק בהם, שיש להם פרסום גדול וכדומה, וכגון שבשעה שנוח להם ללמוד תורה, הם לומדים תורה, אבל בזמן שקשה הדבר, כגון בזמן חופשה וכדומה, הם בטלים מן התורה במשך ימים ארוכים, ואף על פי כן גם באותם זמנים ניתן לראות יהודים שעדיים מתאמצים לעסוק בתורה ובמעשה המצוות. וכן אלו שתופסים יוזמה לסייע לאדם חלש הדר בסביבתם, בין אם חלש מבחינה רוחנית ובין אם מבחינה פיזית, באופן שקשה מאד לעמוד בדבר כזה, שאין שום אדם ממהר למצוה כזו, הלא גם אלו הם בכלל אותם ה"זכאים", שדברי תורה מתחדשים בעולם בזכותם, ואשריהם ואשרי חלקם.


שבת שלום.