Palabras de Torá para martes 10 Nissan 5768 15 abril 2008

חג הפסח

חג הפסח בפתח, ואנו תקוה כי נזכה שעוד השנה יבנה בית מקדשינו ונזכה להקריב קרבן הפסח וקרבן חגיגה בשמחה ובטוב לבב.

דיני קרבן פסח מרובים הם, ופירשם רבינו הגדול הרמב"ם בהלכות קרבן פסח, אולם כמה ממצוות הקרבן העיקריות מפורשות בפסוקים בתורתינו הקדושה.

הראשון, שלא לאכול את קרבן הפסח כשהוא נא, כלומר חצי צלוי, וכן אין לאכלו מבושל במים, כי אם צלי אש. ושיהיה צלוי היטב כראוי.

הדין השני, שאין להוציא את הבשר החוצה, וכן נאמר בו "עצם לא תשברו בו", שאין לשבור את עצמותיו של הקרבן. ולכאורה צריך ביאור, כי מצוות אלו כולם אין להם טעם, כי מה טעם יש בכך  שנאכל את הבשר דוקא באופנים כאלו, ולכאורה יאכל כל אחד את הקרבן איך שירצה.

עוד דין מפורש בפסוק, כי אדם ערל, כלומר שלא זכה להיות נימול, אינו רשאי לאכול מקרבן פסח, ואפילו אם לא פשע במה שלא מל, וכגון שהוא אנוס בדבר, לפי שהמילה יכולה לגרום לו סכנה מחמת בעיה רפואית בקרישת הדם וכדומה, אף על פי כן אינו רשאי לאכול מקרבן בפסח. גם נצטוינו שלא להותיר מבשר הקרבן עד הבקר, וגם דינים אלו צריכים ביאור.

רבינו הרא"ה, רבי אהרן הלוי, בספר החינוך, ביאר לנו קצת מטעם מצוות אלו. וכך כתב, כי נצטוינו בקרבן פסח, כדי שנזכור יציאתינו ממצרים, ונצטוינו לאכלו צלי דוקא, לפי שכך דרך בני מלכים ושרים, שאינם אוכלים בשר אלא כשהוא עשוי כראוי, שיהיה ערב וטוב לחיך, וכן אל לנו לאכלו אלא צלי, לפי שדרך שאר בני אדם, שלפעמים אין ידם משגת כל כך לקנות בשר כרצונם, ולכן שמים בקדירה מעט בשר, ומוסיפים עליו ירק וכדומה כדי לשבוע. ולפי שגם זה אינו מדרכי בני מלכים, לכן נצטוינו לאכלו צלי דוקא. כדרך בני מלכים, לפי שעלינו לזכור, שיצאנו מעבדות לחירות עולם, להיות לה' יתברך ממלכת כהנים וגוי קדוש, ועל כן ראוי לנו להתנהג באכילתו בדרך חירות ושררה.

גם במה שנצטוינו שלא להותיר מן הקרבן עד הבקר, פירש בעל החינוך בטעם הדבר, לפי שרק העניים ושאר בני אדם דרכם לשמור ממאכלי היום למחר, אבל השרים והמלכים אינם אוכלים מה שלא נתבשל באותו היום,  לפי שאינם חוששים מהיום שמא לא יהיה להם למחרת מה לאכול, ועל כן מרשים הם לעצמם לאכול לשובע נפשם, בלי לדאוג למה שיאכלו אחר כך.

גם במצוה שלא להוציא מן הבשר החוצה, פירש בעל החינוך, לפי שרק העניים דרכם להראות את מאכליהם החשובים לאנשים אחרים הנמצאים מחוץ לבית, לפי שכל ימיהם הם אוכלים לחם צר ומים לחץ, וכשמזדמן להם אחת לששים או לשבעים שנה מאכל יקר, מיד הם ממהרים להראות לשכניהם את המאכלים, מרוב התלהבותם ושמחתם מהאוכל המיוחד שנזדמן להם. וגם הם שמחים לתת לשאר מכריהם ואהוביהם לטעום מאותם המאכלים הערבים. אבל העשיר, אין דרכו בכך, כי כל ימיו הוא מורגל במאכלים ערבים, ואינו מוצא טעם להראות את מאכליו חוצה. לכן נצטוינו שלא להוציא מהבשר החוצה כלל, בכדי שנתנהג בכל הוויתינו כבני מלכים ממש.

ולאור האמור מדברי רבינו בעל החינוך, הדברים קשים, שאם כל מצוות הפסח הם בכדי שנהיה כבני מלכים, אם כן מה טעם יש במצוה שלא יאכל ערל  מקרבן הפסח, והלא אדרבא, מצות המילה היא חותם בבשירנו המורה כי אנו עבדים לה' יתברך, וכשם שעושים סימן בגופו של העבד כנעני, שרוצעים את אזנו כשנהיה עבד עולמים, כמו כן אנו עבדי עולם לה' יתברך, ובודאי שאין זה מדרכי בני מלכים שנראים כעבדים נרצעים לעד.

והתשובה לזה, כי הנה מצאנו בכמה מקומות שהתורה קוראת למשה רבינו "עבד", עבד ה', משה עבדי, וכן על זה הדרך, ובאמת שבעיני התורה זהו תואר כבוד מאין כמותו לאדם, שיהיה עבד ה', כי זו החשיבות הגדולה ביותר ליהודי, כי בכח מעשיו הגיע להשגה שהוא עבד לה' אלהיו, עבד שכל מחשבותיו ולבו נתונים לעשות נחת רוח ליוצרו, ובכח פעולתו בתורה ובקיום המצוות, נעשה רצונו כרצון ה' יתברך, ואז גם הקדוש ברוך הוא מזכהו, שעושה את כל רצונו של עבדו.

אדם כזה, שכל מאויי לבו נתונים לעשות את רצון ה', הוא המלך האמתי, כעין מה שאמרו חז"ל "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ (כלומר מנהגו של עולם) ועול מלכות, כי הוא הופך להיות אדון לעצמו, כי הוא תמיד שמח בחלקו ועושה את רצונו, כי רצונו הוא כרצון ה' יתברך, ועל כן הוא מלך ממש, ובזמן אכילת קרבן פסח, כשהוא צריך לנהוג כמלך, הרי שעליו להיות עבד נאמן לאלהיו, כי רק אז הוא מלך אמיתי.


הלכה יומית מברכת את כל מנוינו בברכת חג פסח כשר ושמח, תזכו לשנים רבות נעימות וטובות.
בעזרת ה' בקרוב נוסיף עוד תכונות באתר, לזכוי הרבים.