המלחמה מול איראן

ימים אלה, אינם ימים פשוטים, ועוד אין אנו יודעים מה ילד יום, אולם נביא משל על זה, ממרן זצ"ל:
היה היו שני זוגות, שגרים בשכנות. אדם אחד היה עשיר, והשני עני. והנה זה העשיר, היתה לו אשה, אך טבעה לא היה נוח, והיתה עצבנית, ובכל פעם תוקפת אותו, והוא היה בצער גדול. יום אחד, היה ריב גדול ביניהם, קם הבעל וברח, נסע לאמריקה. אחרי שנסע, אשתו היה יושבת ובוכה, אי בעלי בעלי! מי יחזיר לי אותו? והיתה מתחרטת ויודעת שלא נהגה כשורה.

והנה אשתו של העני, היתה אשה נוחה וטובה, ובכל זאת היו חיים בעוני גדול. אמר העני, הנה אסע לי לאמריקה, ואולי משם אוכל להביא פרנסה לבני ביתי. ביקש את רשותה של אשתו, ונסע. וכך נסעו שניהם, העשיר והעני, ושניהם במטוס אחד. כאשר הגיעו לאמריקה, לנו שניהם במלון אחד. ובמשך ימים רבים, היו שתי השכנות יושבות וממתינות בכליון עינים לבעליהן.

לאחר כחודש, הגיע סוחר אחד מאמריקה, והודיע לשתי הנשים, שיש לו מכתבים עבורן מבעליהן. באה אשת העשיר, ואמרה לו, אדוני, תן לי בבקשה את המכתב מבעלי! השיב לה הסוחר, כעת איני יכול, את רואה שכל החפצים שלי עדיין ארוזים, כעת קשה לי, בואי מחר ואתן לך את המכתב. השיבה לו האשה, בסדר, תודה רבה. והלכה לה.

אשת העני, גם היא אמרה לסוחר, תן לי בבקשה את המכתב. השיב לה הסוחר, ראי גברת, כעת כל החפצים שלי עדיין במזוודות, המתיני בבקשה עד מחר, ואתן לך את המכתב. אולם היא המשיכה להפציר בו, בבקשה ממך, עשה מאמץ וחפש את המכתב בין חפציך! שאל אותה הסוחר, מדוע שכנתך, כשראתה שקשה לי לתת לה את המכתב, קיבלה את הדברים והלכה לה, ואילו את מפצירה בי כל כך לתת לך את המכתב?

השיבה לו אשת העני. חברתי, בעלה עזב אותה מתוך מריבה, וכעת כשאמרת לה שבעלה שלח אליה מכתב, כבר נחה דעתה, אמרה בלבה, הנה, בעלי עדיין חושב עלי. אבל אני, אני אוהבת את בעלי, ובעלי אוהב אותי, והוא לא נסע אלא כדי להביא פרנסה לביתו. במכתב בודאי הוא כתב לי, אם הצליח בעסקיו או לא, ולכן עצם העובדה שהוא שלח אלי מכתב, אינה מניחה את דעתי, אני רוצה לדעת מה כתוב במכתב!

כך ישתבח שמו הקדוש ברוך הוא, "אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט", אלא שאנחנו, לא נהגנו כשורה, הכעסנו אותו, ולכן אנו חיים בתקופה קשה, של "הסתר פנים", כבר כמה עשרות בשנים, שגדולי הדורות שהיו נסתלקו מאיתנו, והשגחת ה' בעולם נראית רק למי שמתבונן בה.

אך עתה, עושה לנו ה' נסים גדולים. לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה', אנו רואים שנפתחה מלחמה מול איראן. והלא שנים רבות ידענו, שמלחמה כזו תפיל חורבן של ממש על ישראל. ובפרט בזמן, שרוב אומות העולם עומדים נגד עם ישראל, ובכל זאת, הרי אז מעיר ה' את רוחם של מנהיגים אחרים, שמסייעים לישראל.

וכאשר חושבים אויבי ישראל להכחיד את ישראל חס ושלום, הקדוש ברוך הוא מפר עצתם, פעם אחר פעם, ומראה לנו ה' יתברך כי הוא אוהב אותנו, איכפת לו מאיתנו, הוא שומר ומשגיח. זו מחשבה מרוממת, שמראה וממחישה את הקשר שלנו לבורא עולם, ומחייבת אותנו להוסיף מצדנו באותות האהבה כלפיו, בלימוד התורה ודקדוק הלכה.

ולא רק שאנו רואים שהקדוש ברוך שומר עלינו, אלא יתירה מזו, אפילו בזמנים שיש חוטאים בעם ישראל, אנו רואים שגם כלפיהם ה' נוהג ברחמים גדולים, כמו שאמרו רבותינו בבבא מציעא (לג:), על החוטאים שבישראל, שמא תאמר: "פסק סברם ובטל סיכוים", כלומר, אולי תחשוב, שאין להם תקוה, תלמוד לומר: "ונראה בשמחתכם". שמא תאמר: "ישראל יבושו" תלמוד לומר: "והם יבושו" - נכרים יבושו, וישראל ישמחו.

עלינו להרבות בתפילה, על כל ישראל, בארץ ישראל ובכל מקום שהם, שה' יתברך ישמרינו מכל רע, וישמור על חיילי ישראל, ויפיל אויבינו תחתיהם, נשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות. אמן כן יהי רצון.

------------------

בשולי גויים

שאלה: בביתנו נמצאת עובדת שאינה יהודייה. היא מסייעת בכל עניני הבית, וכן מבשלת עבורינו את האוכל. כל החומרים הנכנסים לבית הם כשרים, ואנו רואים את העובדת בשעת הבישול, כך שאין חשש מצד כשרות המאכלים. האם מותר לאכול מתבשיליה?

תשובה: רבותינו גזרו על תבשילים שבישלום גויים, שלא יאכל מהם ישראל, כלומר, יהודי.

טעם גזירת בישולי גויים
ובטעם הגזירה שאסרו רבותינו לאכול תבשילי גוים, נמצאו שני טעמים, האחד, משום חתנות. כלומר, הואיל ואסור לישראל להתחתן עם הגויים, ואם יהיו ישראל רגילים לאכול ממאכלי הגויים ולשהות בחברתם, הם עלולים לבא לידי נשואין עם הגויים.

והטעם השני, משום שחששו רבותינו, שמא הגוי יכניס דברים לא כשרים בתבשילו, ויאכילם את הישראל.

לפיכך אסור בהחלט לאכול מתבשילים שבישל הגוי.

דין הכלים שהגוי בישל בתוכם
ביארנו כבר בהלכות ערב פסח וכן בהלכות בשר בחלב, שכל כלי שנתבשל בתוכו מאכל כל שהוא, הרי שטעם המאכל נבלע בדפנות הכלי, מחמת חום התבשיל. ולכן אנו מייחדים מערכות כלים נפרדות לחלב ולבשר, וכן לפסח ולשאר ימות השנה.

וכן הדין לגבי תבשילי הגוי, שלא רק שאין לאכול מהתבשילים שבישל הגוי, אלא שדינם כדין כל שאר איסורי האכילה, נבלות וטרפות, בשר בחלב וכדומה, שאם בישלום בכלי, הכלי נאסר להשתמש בו שוב, מכיון שדפנות הכלי בולעות מטעם המאכל שנתבשל בו.

נמצא אם כן, שגוי שבישל תבשילים בכלים של ישראל, לא רק שאסור לאכול את המאכלים שבישל הגוי, אלא שכל הכלים שבישל בהם, נאסרו בשימוש חוזר, אלא אם יכשירו אותם, על ידי "הגעלה" במים רותחים. וכפי שביארנו בערב פסח. (וכלי חרס, שעל פי הדין אין אפשרות להכשירם אפילו בהגעלה, מכל מקום באיסור בישולי גויים, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שיש להקל בהגעלת הכלי שלש פעמים, אפילו בכלי חרס). (הליכות עולם עמוד צז, ועמוד קד).

וכשהיה מרן רבינו זצ"ל אב בית הדין בקהיר, היתה אשה ערביה אחת מסייעת לרעייתו הרבנית בעבודות הבית. ופעם אירע שהכינה לעצמה חביתה על מחבת השייך למרן רבינו זצ"ל ולבני ביתו. והורה מרן זצ"ל לרעייתו, שתגעיל את המחבת במים רותחים, ושתעשה כן בנוכחות הערביה, כדי שתלמד מכאן ולהבא שלא לעשות כך עוד. (וכשעזבו מרן זצ"ל ובני ביתו את קהיר, עמדה אותה ערביה ומיררה בבכי, על צערה הגדול בפרידתה מהרבנית, ועל הזכות הגדולה שהיא מאבדת בכך שלא תוכל עוד לעמוד לימין רעייתו של החכם הקדוש).

ואמנם ישנם אופנים שמותר לאכול מתבשיל של הגוי, כמו שנבאר בהלכות הבאות.