הלכה ליום שלישי כ"ו סיון תשע"ז 20 ביוני 2017

תנו מאכל לבהמה

בהלכות הקודמות ביארנו שאסור לדבר שום דבר בין הברכה לאכילה. ולדוגמא, אדם שבירך "שהכל נהיה בדברו" על כוס מים שבידו, אסור לו לדבר לאחר שבירך, עד שישתה מעט מהמים שבידו.

וביארנו עוד, שאם טעה אדם ודיבר בין הברכה לאכילה, הרי עליו לחזור ולברך שנית על מה שבא לאכול. חוץ ממקרה, שבו הדיבור היה "מענין הסעודה". ולמשל, אדם שבירך "המוציא לחם מן הארץ" על פת לחם, וכשבא לתבל את הפת במלח, ראה שאין מלח על השלחן, ואמר "הביאו לי מלח", הרי דיבר זה הוא מענין הסעודה, ואינו נחשב להפסק בין הברכה לאכילה.

ובגמרא במסכת ברכות (דף מ.) הובא דין זה. ושם הובא עוד מקרה שהדיבור אינו נחשב להפסק בין הברכה לאכילה, והוא במקרה שהאדם בירך "המוציא לחם מן הארץ", ומיד אמר "תנו מאכל לבהמה", ומבואר בגמרא שדיבור זה אינו נחשב להפסק, משום שגם הוא מצרכי הסעודה, שהרי "אסור לו לאדם שיאכל לפני שיתן מאכל לבהמתו".

ומקור הדין מבואר שם בגמרא, "אמר רב יהודה אמר רב, אסור לאדם שיאכל קודם שיתן לבהמתו לאכול, שנאמר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך", ואחר כך נאמר "ואכלת ושבעת", וזאת בניגוד למה שהיה ראוי יותר, להקדים את האדם לבהמה, ואילו התורה הופכת את הסדר, קודם "עשב בשדך לבהמתך", ורק לאחר מכן "ואכלת ושבעת". אלא מכאן למדו רבותינו, שאסור לאדם לאכול לפני שבהמתו אוכלת. וכן פסקו הרמב"ם וכל הפוסקים.

ומובן שאין שום חילוק בין בהמה לשאר בעלי חיים שמגדלים בני אדם, עופות או חיות וכדומה, שתמיד יש להקדים את אכילתם לאכילת האדם. אלא אם כן מזונותיהם מצויים להם גם בלאו הכי.

ולענין טעימת מאכל בלבד לפני נתינת מאכל לבהמות, כתב הטורי זהב ( סי' קסז ס"ק ז) שבטעימה בלבד אין איסור, וכלשון הגמרא, אסור "לאכול" עד שיתן מאכל לבהמתו, משמע שבטעימה בלבד אין איסור.

אולם מרן החיד"א בברכי יוסף (ס"ק ה) תמה על דברי הטורי זהב, שהרי גירסת הרי"ף והרא"ש בגמרא, אסור "לטעום", וכן גורסים עוד רבים מן הראשונים, ואם כן משמע שאף בטעימה בלבד יש לאסור. ובאמת שכך היא גרסת הגמרא בגיטין (סב.) שאסור אף לטעום קודם שיתן מאכל לבהמתו. ולכן גם בטעימה בלבד יש לאסור. וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו הליכות עולם (עמ' שנב).

ולענין שתיה קודם נתינת משקה לבהמה, כתב בספר חסידים שלענין שתיה, האדם קודם לבהמה, ורשאי לשתות קודם שיתן משקה לבהמתו, שנאמר (במדבר כ) "והשקית את העדה ואת בעירם" (בעירם כלומר בהמתם). וכן נאמר (בבראשית כד) "שתה וגם גמליך אשקה", מה שאין כן באכילה שנאמר, "ויתן תבן ומספוא לגמלים", ואחר כך נאמר "ויושם לפניו לאכול".

על כן למעשה, אסור לטעום שום דבר לפני שיתן לבעלי החיים שבאחריותו לאכול, אולם לענין שתיה, רשאי לשתות לפני שיתן שתיה לבהמתו. אולם כל זה דוקא במקום שאין צער לבעלי החיים במניעת המשקה מהם, אבל אם הם מצטערים מחסרון המאכל או המשקה, הרי בלאו הכי מחוייב האחראי עליהם לדאוג לכל מחסורם מדין "צער בעלי חיים" שעונשו חמור מאד.

וכבר הזכרנו פעם את המעשה המפורסם מרבינו האר"י בענין זה, שאמר לאשה אחת שלא היו לה ילדים, כי סיבת העונש היא מפני שמנעה דרך נוחה לתרנגולים לשתות מים. ועל כן הזהירו כמה גדולים, ומהם בספר פלא יועץ, שאין ראוי לכתחילה להכנס לזה בכלל, ולא כדאי לאדם לגדל בעלי חיים כלל אם אינו יודע כיצד לטפל בהם שלא יגרם להם שום צער, ובעיקר יש להמנע מגידול בעלי חיים המועדים לפורענות כגון אפרוחים וכדומה, שעלולים להצטער בנקל. ובכל מקרה שכבר נכנסו לדבר כזה, יש להזהר מאד באיסור צער בעלי חיים, לטפל בהם בדרך הראויה להם כדת וכדין.

שאלות ותשובות על ההלכה

אם אני לא טועה בהליכות עולם הרב חילק בין בהמות טהורות לחיות טמאות כגון כלב? כ"ח סיון תשע"ז / 22 ביוני 2017

יש בזה מחלוקת הפוסקים. שהגאון יעב"ץ כתב שדין זה לא שייך בחתול שהוא טמא. אבל בשו"ת שבות יעקב דחה את דבריו והביא ראיה מספר חסידים, שכתב שיש להקדים את האדם (לענין שתיה) ממה שנאמר שתה ואחר כך נאמר וגם גמלך אשקה. ומוכח שדין זה שייך גם בבהמה טמאה. ומכל מקום למעשה נכון להחמיר.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר עם דגים

לאחר שלמדנו בימים האחרונים כמה דינים הנוגעים לאכילת בשר וחלב, נדון בכמה הלכות הנוגעות לאכילת בשר דגים עם בשר של עוף או בהמה, ועוד ענינים השייכים לזה. דג שנאפה עם בשר אמרו בגמרא במסכת פסחים (דף עו:): "ההיא בינתא דאיטווא בהדי בישרא, אמר מר בר רב אשי, אסור לאכלה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר&quo......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תש"פ

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. מנהג הספרדים אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, ו......

לקריאת ההלכה

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין כלי בשר וכלי חלב, ודין "נותן טעם לפגם"

קדרה (סיר) שבישלו בה בשר, דפנות הקדרה בולעות מעט מן האוכל שנתבשל בה, ולכן קדרה זו נחשבת קדרה "בשרית", ואם בישלו באותה קדרה אחר כך מאכל חלבי, פולטת הקדרה מטעם הבשר שיש בה לתוך החלב, ולכן אוסרת את כל המאכל שנתבשל בה. וזהו עיקר הדין של איסור בישול חלב בכלי של בשר. ועתה נבאר מהו דין "נות......

לקריאת ההלכה


(המשך) דין כלי זכוכית ו"פיירקס" לעניין איסור בשר בחלב

בהלכה הקודמת כתבנו שלדעת השולחן ערוך, כלי זכוכית אינם בולעים כלל, ולכן אין כל איסור להשתמש בכלי זכוכית למאכלי בשר, ולאחר שישטפו כראוי, להשתמש בהם למאכלי חלב, (ואמנם דעת הרמ"א להחמיר בכלי זכוכית כדין כלי חרס וכן מנהג רבים מעדות אשכנז.) ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בספריו ובשיעוריו, פוסק כד......

לקריאת ההלכה

ברכת שהחיינו על בגד חדש

שאלה: מתי יש לברך שהחיינו על קניית בגד חדש, האם בשעת הקנייה או בשעת הלבישה? והאם יש לברך שהחיינו על כל בגד ובגד שקונה? תשובה: במשנה במסכת ברכות (נד.) למדנו שיש לאדם לברך על קניית כלים (בגדים) חדשים ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ולענין מתי יש לברך את ברכת שהחיינו. הנה כתב ה......

לקריאת ההלכה

איסור אכילת בשר וחלב על שלחן אחד

טעמי וגדרי ההלכה האוכל מאכלי חלב, אסור לו להעלות (לשים) על אותו שולחן מאכלי בשר. ולמשל, מי שאוכל לחם עם גבינה, אסור לו להניח על אותו שלחן פרוסת בשר. וזאת מגזירת רבותינו, שגזרו שלא לעשות כן, כדי שלא יטעה אדם ויאכל ממאכלי הבשר שעל השלחן. (כן כתב הרמב"ם). וכן להיפך, אם אוכל מאכלי בשר, אסור לו להע......

לקריאת ההלכה

שאלה: האם צריך ליחד כלים שונים למאכלי בשר ולמאכלי חלב גם בכלי זכוכית?

תשובה: כבר ביארנו בהלכה הקודמת, שחובה ליחד כלים שונים למאכלי בשר ולמאכלי חלב, משום שכלים שנמצאים בהם מאכלים (חמים) של בשר או של חלב, בולעים מטעם המאכלים ההם, ואחר כך פולטים את אותו הטעם שבלעו, לתוך מאכל אחר שהם נוגעים בו. ונחלקו רבותינו הראשונים לעניין כלי זכוכית, האם גם הם בולעים כשאר כלים, או ש......

לקריאת ההלכה