הלכה ליום רביעי כ"ז סיון תשס"ז 13 ביוני 2007

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

מרים בת ריקה ע"ה

הוקדש על ידי

נכדה יעקב

שאלה: האם מותר על פי ההלכה לנסוע למצרים?

תשובה: ראשית כל יש להבהיר כי שאלתינו נסובה אך ורק על עצם הנידון אם מותר להכנס למצרים, אבל לצאת מארץ ישראל בכלל, יש לדון בכל מקרה לגופו אם יש להקל בזה, שהרי על ידי היציאה מארץ ישראל, מבטלים מצות ישוב הארץ. ואכן מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כשדן בספרו שו"ת יחוה דעת, אם מותר לנסוע למצרים, דיבר באופן שלא היה חשש איסור מצד היציאה מארץ ישראל, מפני שהשואלים היו עתונאים דתיים שרצו לנסוע למצרים לצורך עבודתם ופרנסתם, בכדי לעמוד מקרוב ולדווח על המשא ומתן לשלום בדיוני "ועידת קהיר", והם שהגישו שאלה זו למפני מרן הרב שליט"א.

בגמרא בתלמוד ירושלמי (ריש פרק ה' ממסכת סוכה) אמרו, רבי שמעון בר יוחאי אומר, בשלושה מקומות הוזהרו בני ישראל שלא לשוב למצרים, שנאמר, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיפו לשוב עוד לראותה.(ובכולם הכתוב מוסב על מצרים).שלש פעמים חזרו (כלומר שלש פעמים חזרו ישראל למצרים) ובשלשתם נפלו (נכשלו ולא הצליחו), האחת בימי סנחריב, שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה, השנייה בימי יוחנן בן קרח, והשלישית בימי טרכינוס. והמעשה של טרכינוס מובא בגמרא (סוכה דף נא:) שיהודי אלכסנדריה של מצרים שחיו שם בעושר ובגדולה, נהרגו כולם על ידי טרכינוס הרשע. והסבירה הגמרא מפני מה נענשו? מפני שעברו על מה שנאמר בתורה "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד". וכן פסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים) וזו לשונו: מותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים, ובשלשה מקומות הזהירה התורה שלא לשוב למצרים.

והנה ידוע הדבר שבארץ מצרים חיו כמה קהילות קדושות ומפוארות, וכן פעלו שם גאוני עולם גדולי ישראל, ועל צבאם רבינו הרמב"ם בעצמו שכנודע היה רופאו האישי של שליט מצרים צלאח א דין, ולכאורה יפלא מאד עליהם, על מה סמכו לעבור בכל יום על שלשה איסורי תורה לשכון במצרים.

ואמנם בספר כפתור ופרח (לרבי אשתורי הפרחי, שחי לפני כשבע מאות שנה בארץ ישראל וחיבר את ספרו העוסק כולו במצוות התלויות בארץ) כתב ששמע מאחד מצאצאיו של הרמב"ם, ורבי שמואל שמו, שהרמב"ם היה חותם באגרותיו שהיו נשלחות לערים אחרות, "הכותב העובר בכל יום שלשה לאוין של איסור לדור במצרים, משה בן מימון". אלא שבאמת קשה הדבר מאד להאמין שכך היה כותב הרמב"ם על עצמו, לא יאומן כי יסופר, כי חלילה שרבינו הרמב"ם היה עובר על איסורי תורה, ואף אם נאמר שהרמב"ם היה אנוס להשאר במצרים בהיתו רופא המלך והשרים, על כל פנים לא יתכן שיכתוב על עצמו שהוא עובר בכל יום על איסורי תורה.

ובאמת שמרן הרב שליט"א הביא כמה אחרונים שסירבו להאמין לשמועה זו, ומהם בספר שבילי דעת שכתב, וכמה יתחמץ לבבינו על עדות זו שכתב הכפתור ופרח, יען כי בידינו כמה איגרות של רבינו הרמב"ם ולא מצאנו חתימה זו כלל ועיקר. וכן העידו כמה חוקרים שראו כתבי יד של רבינו הרמב"ם, ולא נמצאה חתימה כזו כלל. וכן דחו שמועה זו רבים מן הפוסקים כי שמועת שוא היא.

והריטב"א בחידושיו למסכת יומא (דף לח) כתב, לכאורה יש לתמוה על מה סמכו העולם (כלומר, ישראל) בזמן הזה להתישב בארץ מצרים, כגון הרמב"ם וכמה גדולים אחרים, ויש אומרים שאותם עיירות (שעליהם דיברה התורה שלא נשוב אליהם) כבר נתבלבלו (עברו למקומות אחרים) ונחרבו, ואלו (כלומר, ערי מצרים של זמנינו) עיירות אחרות שנתישבו לאחר מכן, כלומר, המדינה שאנו קוראים לה "מצרים" אינה מצרים הקדומה שעליה דברה התורה, אבל למצרים העתיקה, באמת אין לשוב ולהשתכן בה אף בזמן הזה. אולם טעם זה לא מצא חן כל כך בעיני הריטב"א, ולכן סיים, והנכון יותר, שהאיסור להתיישב בארץ מצרים אינו אלא בזמן שרוב ישראל שרויים על אדמתם, אבל בזמן הזה שרוב ישראל נגזר עליהם להיות נדחים בכל קצוי תבל, ממילא אנו רואים שרצון ה' שלא יהיו בארץ ישראל, וכל חוץ לארץ שוה, ואין איסור אלא כשיוצא מן הארץ לחוץ לארץ.

אבל תירוץ זה לא יתכן לאמרו לדעת הרמב"ם שכפי שהבאנו, כתב להלכה פסוקה שמותר לשכון בכל העולם חוץ מבארץ מצרים, ומבואר שלדעתו הלכה זו נוהגת אף בזמן הזה. אולם הטעם הראשון שכתב הריטב"א, שאין זו מצרים הכתובה בתורה, יתכן לאמרו אף לדעת הרמב"ם. וכן כתב הגאון רבי יעקב קשטרו, המהריק"ש (ממצרים) שהעיר אלקאהרה, (היא קהיר), נקראת על שם המלך שבנאה, ואינה ארץ מצרים שבמקרא, אלא מלכות אחרת היא, ולכן כמה גדולי עולם שכנו בעיר אלקאהרה הסמוכה לפסטאט מצרים, ולא חששו לאיסור זה. ואמנם המעשה שהובא בגמרא על תושבי מצרים שנענשו, היה על יהודי אלכסנדריא של מצרים השייכת לעיר העתיקה, שהיא בודאי מצרים המוזכרת בתורה. אלא שעדיין יש לתמוה על מה סמכו כמה גאוני עולם שדרו באלכסנדריא של מצרים ולא חששו לאיסור זה.

ולאחר שהאריך בזה מרן הרב שליט"א, הביא דברי הרדב"ז (שגם הוא חי במצרים) שכתב (בדרך אגב לענין אחר) שהטעם שאנו סומכים עליו לדור במצרים, הוא משום שאין בדעתינו להשתקע כאן לצמיתות, אלא רק לגור שם באופן זמני, וכאשר תמצא ידינו (כלומר, ולכשיתאפשר לנו) נלך לארץ ישראל, ולכן אין אנו עוברים על איסור זה. ומובן שטעם זה בודאי אפשר לאמרו אף לדעת הרמב"ם, שלא אסרה תורה אלא להשתקע במצרים באופן קבוע אבל לדור שם באופן זמני אין איסור כלל. ובאמת שכן מבואר בדברי הרמב"ם עצמו, שכתב, "מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה", ומקור דבריו מן הירושלמי, ולכן טעם זה הוא הנכון להלכה.

לכן מותר לנסוע למצרים לצורך פרנסה וכדומה, כל שבדעתו לשוב לארץ אחר כך.

וכן נודע הדבר, שלפני כששים שנה ירד מרן הרב שליט"א למצרים, מפני שהמצב הרוחני שם היה קשה, והלך בשליחות מורו, הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, לחזק את התורה, ושם סידר בבקיאות נפלאה למעלה ממאה גיטין להתיר נשים מכבלי העיגון, ופעל רבות ונצורות באופן אשר לא יאומן כי יסופר לתלמיד חכם צעיר כל כך, כבן עשרים ושש שנים בלבד, במסירות נפש פשוטו כמשמעו. עד שהעיד עליו רבו בפני כמה מחכמי "פורת יוסף" (ומהם הרה"ג ר' עזרא עדס שליט"א, מהרצליה) כי עתיד צעיר זה בתוך עשר שנים להיות כמו רבי יוסף חיים (בעל בן איש חי). אשרי העם שככה לו. (אלא שבסופו של דבר אחר כמה שנים נאלץ לעזוב את מצרים מפני ש"הרב מטעם" שלטונות מצרים לא הסכים להסדרי כשרות בבית החולים שם, והיו ישראל נכשלים באכילת נבלות וטריפות, ולאחר שתדלנות בענין, הציג מרן הרב את התפטרותו, ומאז תהילות לאל, חוסלה גלות מצרים, וכל בני הקהילה, ומהם רבים מתלמידי הרב, עלו לארץ הקודש).

הלכה יומית מפי הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א

באמצע "שמונה עשרה" הופעלה אזעקה, מה יעשה?
לחץ כאן לצפייה בשיעורים נוספים

הלכות אחרונות

"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

נדה ע"ג א'

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

תקיעת שופר

מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ומשעה שבירך "לשמוע קול שופר" (או שיצא ידי חובת הברכה מפי השליח ציבור), לא יוציא הגה מפיו עד שישמע את התקיעות. נחלקו רבותינו גדולי הפוסקים אם יש לומ......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

"קדיש"

אדם שנפטר מן העולם, מוטל על בניו שנשארו אחריו להקפיד באופן מיוחד להתפלל בכל יום שלוש תפילות במנין, כדי שיוכלו לומר קדיש על האב או האם. וכן אדם שחלילה נפטר בנו או בתו או אחיו או אחותו, יאמר קדיש לעלוי נשמתם. ומי שנפטר מן העולם ולא השאיר אחריו בנים, טוב לשכור עבורו תלמיד חכם שיאמר קדיש לעלוי נשמתו.......

לקריאת ההלכה

כיבוד הורים אחרי פטירתם

כשם שחייב אדם לכבד את הוריו בחייהם, כך עליו לכבדם לאחר מותם. ובודאי שאסור לו גם כן לזלזל בהוריו אחרי מותם. ובברייתא במסכת קידושין (דף לא:) מובא: היה הבן אומר דבר שמועה בשם אביו לאחר פטירתו, יאמר "כך אמר אבא הריני כפרת משכבו". כלומר, בכל פעם שמזכיר את אביו אחר מותו יוסיף "הריני כפר......

לקריאת ההלכה


כבוד חמיו וחמותו – מסימני סוף הגלות

בילקוט שמעוני אמרו, אמר לו דוד לשאול, "וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי", (כלומר, דוד המלך קרא לחמיו שאול בתואר "אבי"). ומכאן למדו רבותינו שחייב אדם בכבוד חמיו כשם שחייב אדם בכבוד אביו, שהרי השווה הכתוב את חמיו לאביו. וטעם הדבר שחייב אדם לכבד את חמיו, מפני ש......

לקריאת ההלכה

דין קימה בפני אביו או רבו – תשובת מרן זצ"ל לנכדו

כל ההלכות שאנו מזכירים לגבי מורא אב ואם וכדומה, שוים בחיובם הן כלפי הבן והן כלפי הבת. ומה שאנו כותבים לעתים בלשון בן ואביו, או בת ואמה, אין זה אלא למשל ודוגמא בלבד. בעת שרואה הבן את הוריו עוברים לפניו, חייב לעמוד בפניהם מלא קומתו, דהיינו, עמידה ממש. אבל בגמרא (קידושין לג:) אמר רבי אבא אמר רבי ......

לקריאת ההלכה

על מי מוטל העול הכספי של הטיפול בהורים

הזכרנו כבר, שמכלל מצות כבוד אב ואם, נמצאים כל עניני הכבוד, כגון לדאוג להאכיל ולהשקות את הוריו כפי רצונם, ובכלל זה, כאשר ההורים מבוגרים מאד ואינם יכולים לדאוג לעצמם, על בניהם ובנותיהם לדאוג להם למאכל ומשקה ובגדים וכל כיוצא בזה. ודבר ידוע, שככל שהילדים נוהגים כבוד עם הוריהם בזקנתם, על ידי זה זוכים אף ......

לקריאת ההלכה

האב שמחל על כבודו ועל מוראו

הדברים שנדון בהם היום, הם יסודיים ביותר בהלכות כיבוד הורים. ביארנו בימים האחרונים, כמה עיקרי דינים השייכים לכיבוד אב ואם, ולמורא אב ואם. שיש דינים ששורשם נובע מן החיוב "לכבד" את ההורים, כגון להאכילם ולהשקותם וכדומה. ויש דינים ששורשם נובע מן החיוב "לירא" מן האב ומן האם, כגון, מ......

לקריאת ההלכה