הלכה ליום רביעי כ"ז סיון תשס"ז 13 ביוני 2007

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

מרים בת ריקה ע"ה

הוקדש על ידי

נכדה יעקב

שאלה: האם מותר על פי ההלכה לנסוע למצרים?

תשובה: ראשית כל יש להבהיר כי שאלתינו נסובה אך ורק על עצם הנידון אם מותר להכנס למצרים, אבל לצאת מארץ ישראל בכלל, יש לדון בכל מקרה לגופו אם יש להקל בזה, שהרי על ידי היציאה מארץ ישראל, מבטלים מצות ישוב הארץ. ואכן מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כשדן בספרו שו"ת יחוה דעת, אם מותר לנסוע למצרים, דיבר באופן שלא היה חשש איסור מצד היציאה מארץ ישראל, מפני שהשואלים היו עתונאים דתיים שרצו לנסוע למצרים לצורך עבודתם ופרנסתם, בכדי לעמוד מקרוב ולדווח על המשא ומתן לשלום בדיוני "ועידת קהיר", והם שהגישו שאלה זו למפני מרן הרב שליט"א.

בגמרא בתלמוד ירושלמי (ריש פרק ה' ממסכת סוכה) אמרו, רבי שמעון בר יוחאי אומר, בשלושה מקומות הוזהרו בני ישראל שלא לשוב למצרים, שנאמר, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיפו לשוב עוד לראותה.(ובכולם הכתוב מוסב על מצרים).שלש פעמים חזרו (כלומר שלש פעמים חזרו ישראל למצרים) ובשלשתם נפלו (נכשלו ולא הצליחו), האחת בימי סנחריב, שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה, השנייה בימי יוחנן בן קרח, והשלישית בימי טרכינוס. והמעשה של טרכינוס מובא בגמרא (סוכה דף נא:) שיהודי אלכסנדריה של מצרים שחיו שם בעושר ובגדולה, נהרגו כולם על ידי טרכינוס הרשע. והסבירה הגמרא מפני מה נענשו? מפני שעברו על מה שנאמר בתורה "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד". וכן פסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים) וזו לשונו: מותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים, ובשלשה מקומות הזהירה התורה שלא לשוב למצרים.

והנה ידוע הדבר שבארץ מצרים חיו כמה קהילות קדושות ומפוארות, וכן פעלו שם גאוני עולם גדולי ישראל, ועל צבאם רבינו הרמב"ם בעצמו שכנודע היה רופאו האישי של שליט מצרים צלאח א דין, ולכאורה יפלא מאד עליהם, על מה סמכו לעבור בכל יום על שלשה איסורי תורה לשכון במצרים.

ואמנם בספר כפתור ופרח (לרבי אשתורי הפרחי, שחי לפני כשבע מאות שנה בארץ ישראל וחיבר את ספרו העוסק כולו במצוות התלויות בארץ) כתב ששמע מאחד מצאצאיו של הרמב"ם, ורבי שמואל שמו, שהרמב"ם היה חותם באגרותיו שהיו נשלחות לערים אחרות, "הכותב העובר בכל יום שלשה לאוין של איסור לדור במצרים, משה בן מימון". אלא שבאמת קשה הדבר מאד להאמין שכך היה כותב הרמב"ם על עצמו, לא יאומן כי יסופר, כי חלילה שרבינו הרמב"ם היה עובר על איסורי תורה, ואף אם נאמר שהרמב"ם היה אנוס להשאר במצרים בהיתו רופא המלך והשרים, על כל פנים לא יתכן שיכתוב על עצמו שהוא עובר בכל יום על איסורי תורה.

ובאמת שמרן הרב שליט"א הביא כמה אחרונים שסירבו להאמין לשמועה זו, ומהם בספר שבילי דעת שכתב, וכמה יתחמץ לבבינו על עדות זו שכתב הכפתור ופרח, יען כי בידינו כמה איגרות של רבינו הרמב"ם ולא מצאנו חתימה זו כלל ועיקר. וכן העידו כמה חוקרים שראו כתבי יד של רבינו הרמב"ם, ולא נמצאה חתימה כזו כלל. וכן דחו שמועה זו רבים מן הפוסקים כי שמועת שוא היא.

והריטב"א בחידושיו למסכת יומא (דף לח) כתב, לכאורה יש לתמוה על מה סמכו העולם (כלומר, ישראל) בזמן הזה להתישב בארץ מצרים, כגון הרמב"ם וכמה גדולים אחרים, ויש אומרים שאותם עיירות (שעליהם דיברה התורה שלא נשוב אליהם) כבר נתבלבלו (עברו למקומות אחרים) ונחרבו, ואלו (כלומר, ערי מצרים של זמנינו) עיירות אחרות שנתישבו לאחר מכן, כלומר, המדינה שאנו קוראים לה "מצרים" אינה מצרים הקדומה שעליה דברה התורה, אבל למצרים העתיקה, באמת אין לשוב ולהשתכן בה אף בזמן הזה. אולם טעם זה לא מצא חן כל כך בעיני הריטב"א, ולכן סיים, והנכון יותר, שהאיסור להתיישב בארץ מצרים אינו אלא בזמן שרוב ישראל שרויים על אדמתם, אבל בזמן הזה שרוב ישראל נגזר עליהם להיות נדחים בכל קצוי תבל, ממילא אנו רואים שרצון ה' שלא יהיו בארץ ישראל, וכל חוץ לארץ שוה, ואין איסור אלא כשיוצא מן הארץ לחוץ לארץ.

אבל תירוץ זה לא יתכן לאמרו לדעת הרמב"ם שכפי שהבאנו, כתב להלכה פסוקה שמותר לשכון בכל העולם חוץ מבארץ מצרים, ומבואר שלדעתו הלכה זו נוהגת אף בזמן הזה. אולם הטעם הראשון שכתב הריטב"א, שאין זו מצרים הכתובה בתורה, יתכן לאמרו אף לדעת הרמב"ם. וכן כתב הגאון רבי יעקב קשטרו, המהריק"ש (ממצרים) שהעיר אלקאהרה, (היא קהיר), נקראת על שם המלך שבנאה, ואינה ארץ מצרים שבמקרא, אלא מלכות אחרת היא, ולכן כמה גדולי עולם שכנו בעיר אלקאהרה הסמוכה לפסטאט מצרים, ולא חששו לאיסור זה. ואמנם המעשה שהובא בגמרא על תושבי מצרים שנענשו, היה על יהודי אלכסנדריא של מצרים השייכת לעיר העתיקה, שהיא בודאי מצרים המוזכרת בתורה. אלא שעדיין יש לתמוה על מה סמכו כמה גאוני עולם שדרו באלכסנדריא של מצרים ולא חששו לאיסור זה.

ולאחר שהאריך בזה מרן הרב שליט"א, הביא דברי הרדב"ז (שגם הוא חי במצרים) שכתב (בדרך אגב לענין אחר) שהטעם שאנו סומכים עליו לדור במצרים, הוא משום שאין בדעתינו להשתקע כאן לצמיתות, אלא רק לגור שם באופן זמני, וכאשר תמצא ידינו (כלומר, ולכשיתאפשר לנו) נלך לארץ ישראל, ולכן אין אנו עוברים על איסור זה. ומובן שטעם זה בודאי אפשר לאמרו אף לדעת הרמב"ם, שלא אסרה תורה אלא להשתקע במצרים באופן קבוע אבל לדור שם באופן זמני אין איסור כלל. ובאמת שכן מבואר בדברי הרמב"ם עצמו, שכתב, "מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה", ומקור דבריו מן הירושלמי, ולכן טעם זה הוא הנכון להלכה.

לכן מותר לנסוע למצרים לצורך פרנסה וכדומה, כל שבדעתו לשוב לארץ אחר כך.

וכן נודע הדבר, שלפני כששים שנה ירד מרן הרב שליט"א למצרים, מפני שהמצב הרוחני שם היה קשה, והלך בשליחות מורו, הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, לחזק את התורה, ושם סידר בבקיאות נפלאה למעלה ממאה גיטין להתיר נשים מכבלי העיגון, ופעל רבות ונצורות באופן אשר לא יאומן כי יסופר לתלמיד חכם צעיר כל כך, כבן עשרים ושש שנים בלבד, במסירות נפש פשוטו כמשמעו. עד שהעיד עליו רבו בפני כמה מחכמי "פורת יוסף" (ומהם הרה"ג ר' עזרא עדס שליט"א, מהרצליה) כי עתיד צעיר זה בתוך עשר שנים להיות כמו רבי יוסף חיים (בעל בן איש חי). אשרי העם שככה לו. (אלא שבסופו של דבר אחר כמה שנים נאלץ לעזוב את מצרים מפני ש"הרב מטעם" שלטונות מצרים לא הסכים להסדרי כשרות בבית החולים שם, והיו ישראל נכשלים באכילת נבלות וטריפות, ולאחר שתדלנות בענין, הציג מרן הרב את התפטרותו, ומאז תהילות לאל, חוסלה גלות מצרים, וכל בני הקהילה, ומהם רבים מתלמידי הרב, עלו לארץ הקודש).

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

סדר ליל פסח – "קדש"

סדר ליל פסח המפורסם: "קַדֵּשׁ וּרְחַץ, כַּרְפַּס, יַחַץ, מגִּיד, רַחְצָה, מוֹצִיא מַצָּה, מָרוֹר, כּוֹרֵךְ, שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ, צָפוּן, בָּרֵךְ, הַלֵּל, נִרְצָה", סידרו רבינו רש"י הקדוש. ועל פיו נהגו בכל תפוצות ישראל לנהוג בסדר ליל פסח, כפי שנדפס במחזורים ובהגדות. ובזמנינו מצויים בכל מק......

לקריאת ההלכה

מתנות לאביונים

הזכרנו באופן כללי את מצות "מתנות לאביונים" ביום פורים. כלומר, לתת שתי מתנות לשני אביונים, והוא חיוב על כל איש ואשה. מה צריך לתת? מצות מתנות לאביונים, אינה דוקא במתנות ממש, אלא רשאים לתת לאביונים מעות (כסף) כדי שיוכלו לקנות ממנו צרכי סעודת פורים. כמה צריך לתת? ירא שמים יתן מתנות לאב......

לקריאת ההלכה

כלי פסח

בימי הפסח אין להשתמש בכלים שהשתמשו בהם בכל ימות השנה, משום שכלים שבישלו בהם, או שמו בתוכם מאכלים רותחים, הרי דפנות הכלים "בלעו" טעם מהמאכל שהיה בהם, ולכן, כשם שאנו מפרידים בכל השנה בין כלים של בשר לכלים של חלב, כמו כן יש להבדיל בין הכלים שמשתמשים בהם בכל השנה לכלים של פסח. והנה דיני הכ......

לקריאת ההלכה


החמץ בפסח – שנת התשפ"ב – תקנת מרן זצ"ל

אמרו רבותינו בתוספתא (פסחים פ"ג): שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום. ועל פי זה נהגו רבני ישראל בכל הדורות, שבימים הללו, מפורים ועד פסח, מלמדים ברבים את הלכות הפסח, מאחר וכל אדם מישראל צריך להיות בקי בדינים רבים הנוגעים לפסח, בכשרות המאכלים והכלים, בסדר ליל פסח ועוד. מהות החימוץ......

לקריאת ההלכה

שבת זכור – דרשה מיוחדת

"זכור את אשר עשה לך עמלק" בשבת שלפני הפורים (היא השבת הקרובה), בעת פתיחת ההיכל בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון בפרשת השבוע (שהשנה, שנת תשפ"ב, נקרא בפרשת ויקרא), ובספר התורה השני קוראים "זכור את אשר עשה לך עמלק". וקריאה זו היא שנקראת "......

לקריאת ההלכה

חג הפסח התשפ"ב

ההכנות לפסח מעכשיו נהגו כל ישראל, לנקות את בתיהם היטב היטב זמן רב לפני חג הפסח, כדי שלא יגיעו לידי איסור חמץ, וכדי לכבד את החג בבית נקי, שישבו בליל הסדר כבני מלכים. וכל הנקיונות שעושים לכבוד הפסח, בתוך שלושים יום לחג הפסח, הרי הם בכלל מצות "ביעור חמץ". וכתב מרן החיד"א בספר עבודת הקוד......

לקריאת ההלכה

"זכר למחצית השקל" - יום ז' באדר

מחצית השקל בפרשת כי תשא, שחזרנו וקראנו לא מזמן גם כן ב"שבת שקלים", נצטוינו על נתינת "מחצית השקל" שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. וסגולת המצוה שהיו ישראל נותנים "מחצית השקל", היתה להצילם מכל נגף, ורבו סודותיה ומעלותיה מאד, ובזמן שהיה בית המקדש קיים, ה......

לקריאת ההלכה