מלאכת קוצר שהיתה במשכן
במשנה במסכת שבת (עג.) שנינו, כי אחת מן המלאכות שנאסרו ישראל לעשותן ביום השבת, היא מלאכת "קוצר". כי כל המלאכות שנאסרו בשבת הן המלאכות שהיו עושים במלאכת הקמת המשכן, ובהקמת המשכן הוצרכו לעסוק במלאכת הקצירה, משום שהיו צריכים לצבוע את יריעות המשכן בצבעים שונים המופקים מן הצומח, כפי שציותה התורה, ולפיכך הקוצר בשבת חייב משום איסור עשיית מלאכה בשבת.
מהי מלאכת קוצר?
בכלל מלאכת קוצר שאסור לעשותה בשבת, נמצא הקוצר תבואה, כגון חיטים ושעורים, והבוצר ענבים, והמוסק זיתים, והגודר תמרים, והאורה תאנים, או הקוצר כל דבר שגידולו מן הארץ. אבל ענף התלוש מן הארץ ונמצאים בו פירות, מותר לקטוף אותם ממנו בשבת, משום שאינו מחובר לקרקע, ולכן בודאי שמותר לקטוף ענבים מן האשכול שלהם בשבת, כיוון שהאשכול תלוש ואינו מחובר לקרקע.
להריח דבר המחובר לקרקע
אמרו בגמרא במסכת סוכה (דף לז:), אמר רבה, הדס במחובר - מותר להריח בו, אתרוג במחובר - אסור להריח בו, מאי טעמא? הדס דלהריח קאי, אי שרית ליה לא אתי למגזייה, אתרוג דלאכילה קאי, אי שרית ליה אתי למגזייה. (כלומר, הדס, או כל מיני בשמים, אף שהם מחוברים לקרקע ואינם תלושים, מותר להריח מהם בשבת, אבל אתרוג או כל פרי אחר שיש לו גם ריח, והוא מחובר לקרקע, אסור להריח ממנו בשבת. ומה הטעם? הדס, כיוון שאינו מיועד לאכילה אלא להרחה בלבד, אין לחוש שאם יבא להריח ממנו יתלוש אותו מן הקרקע, אבל אתרוג שעומד לאכילה, יש לחוש שכשיבוא להריח ממנו, ירצה לאכלו ויטעה ויתלוש אותו ביום השבת).
לפיכך אין להריח בשבת מאילנות פרי שיש להם ריח, אבל מעצים שאין בהם פירות אלא נותנים ריח טוב, מותר להריח מהם בשבת. וכתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שכאשר מריח מההדס בשבת, יכול גם לגעת בו ביד בכדי להריח ממנו, ואין בכך איסור משום מוקצה, אבל יזהר מאד שלא יבוא לתלוש ממנו אפילו מעט.
ובפרט יש להזהר בזה כשמריח מיני בשמים, שהדרך היא לחכך אותם זה בזה קודם שמריחים בהם, כדי לעורר את ריחם, כגון מיני הדסים ורוזמרין וכדומה, שעל ידי החיכוך, יכול בנקל לבוא לידי תלישת הבשמים בשבת, והדבר נוגע לאיסור תורה.
