שאלה: האם רשאי כל אדם להוסיף בקשות אישיות בתפילת העמידה? כיצד ראוי לנהוג בזה?
תשובה: רבותינו במסכת ברכות (לד.), דנו בענין הוספת בקשות פרטיות באמצע תפלת שמונה עשרה, וכך אמרו:
"לעולם אל ישאל אדם את צרכיו, לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות". כלומר, בשלושת הברכות הראשונות, ובשלושת הברכות האחרונות של תפלת העמידה, אסור להוסיף בקשות פרטיות. אבל בשאר הברכות שבתפלת העמידה, מותר להוסיף בקשות פרטיות, לפי ענינה של הברכה. וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך (סימן קיב).
וטעם הדבר שאין לבקש שום דבר בברכות הראשונות והאחרונות של התפלה, הוא משום שעיקרן של הברכות הללו הוא שבח להשם יתברך, או בקשה על צרכי כלל ישראל, שגם היא בכלל השבח למלך. והרי כך הדרך, שכאשר בא אדם לבקש איזה דבר מהמלך, תחילה, מסדר שבחו, ואחר כך מבקש בקשתו. ומזה הטעם אנו משבחים את ה' בשלשת הברכות הראשונות. ובשעת השבח בודאי שאין זה מן הראוי להכניס בקשה פרטית. וכן בשלשת הברכות האחרונות, שהן שבח לה', בבקשות על כלל ישראל, שירצה השם יתברך את תפלתם ועבודתם, ויתן להם שלום, ויקבל את הודאתנו לו, וגם אז אין זה נכון לבקש בקשות פרטיות.
ורק בשאר הברכות שבאמצע התפלה, רשאי כל אדם מעיקר הדין לבקש את צרכיו, בכל ברכה לפי ענינה. כלומר, בברכת השיבנו, יוכל לבקש מהשם יתברך שיסייע בידו לחזור בתשובה, בברכת רפאנו יוכל לבקש על חולה שיתרפא, ובברכת ברכינו, יוכל לבקש על הפרנסה, ובשמע קולינו יוכל לבקש על כל דבר הנצרך לו, שהיא כוללת את כל התפילות. וכן לאחר אמירת "יהיו לרצון", רשאי לבקש כל מה שירצה.
וכיצד הוא מוסיף בתפלה? תחילה יאמר נוסח הברכה, עד שמגיע לסיום הברכה, ואז יבקש מה שירצה, ויסיים בחתימת הברכה. ולדוגמא, יתחיל בברכת רפאינו, עד שיגיע ל"והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו מכותינו", ואז יבקש על החולה שהשם יתברך ישלח לו רפואה שלימה, ויסיים "כי אל רופא רחמן ונאמן אתה, ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל".
אולם יש להזהר, שלא להאריך בתחינות בשעת התפילה, שלא ניתנו הברכות לומר בהם דברי הבאי חס ושלום, רק יזהר לדקדק בלשונו ולבקש צרכיו בלשון נקייה ומדוייקת בקצרה.
ובענין זה יש לציין, כי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה מייעץ, כאשר היו באים לפניו חולים, שמן הראוי להתפלל עליהם דוקא בברכת "רפאינו", שהתפלה שם לרפואת חולים, עדיפה על התפלה בברכת "שמע קולינו".
ופעם היה מעשה, שאחת מבנות המשפחה היתה במצב רפואי מסובך. ומרן זצ"ל הורה לנו, להתפלל עליה בברכת "רפאינו". אולם אנו התפללנו בברכת "שמע קולינו". לאחר כמה ימים, קרא לנו מרן זצ"ל ואמר, מדוע אינך מתפלל ברפאינו? השבתי לו, הנני מתפלל היטב. אמר לי, לא נכון, אינך מתפלל ברפאינו, אלא בשמע קולינו! מרוב פחד, השבתי למרן זצ"ל, כי התפללתי ברפאינו. באותה שעה, ממש נצנצה רוח הקודש אצל מרן זצ"ל, אז פנה ואמר: אין זה נכון, באמת אינך מתפלל ברפאינו אלא בשמע קולינו! אם תתפלל ברפאינו התפילה תתקבל!
עוד ראינו בעינינו, כאשר נודע למרן זצ"ל על נער אחד שהחל מתדרדר מבחינה רוחנית, עמדנו בסמוך למרן זצ"ל בזמן התפילה, ושמענו איך שהיה מתפלל על אותו נער לאחר אמירת "יהיו לרצון" (השני) שבתפלת העמידה. ובמשך כחצי דקה התחנן לה' יתברך בדמע, שיעיר את רוחו של אותו צעיר שישוב בתשובה שלימה. וכן היה מרן זצ"ל נוהג לגבי כמה שמות של אנשים שביקשו ממנו להתפלל עליהם, שהיה מתפלל עליהם אחר אמירת יהיו לרצון. ופעם הזכרנו לפניו באקראי, על אדם אחד שלקה בנפשו, ומיד השיב לנו מרן, הנה בכל יום אני מתפלל עליו, ושמו פלוני בן פלונית. ואותו צעיר לא היה ממקורבי מרן זצ"ל, אלא שמצבו הרפואי נגע מאד ללבו של מרן, עד שהיה מתפלל בכל יום.
