הלכה ליום שני ז' אייר תשס"ח 12 במאי 2008

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה

למרגלית חנה בת מלכה

שהשי"ת ירפאה רפואה שלימה בתשח"י

הוקדש על ידי

משפחתה

מלאכת בישול בשבת ושיעור החום שהיד סולדת בו

במשנה במסכת שבת (עג.) שנינו, כי אחת מן המלאכות שאסרה התורה עשייתה בשבת היא מלאכת אופה. וכבר ביארנו שכל המלאכות שנאסרו בשבת הן המלאכות שהיה נהוג לעשותן במשכן, ומבואר בגמרא שעיקר מלאכת אופה שהיה נהוג לעשותה במשכן, היא בבישול הסממנים לצורך הקטורת, ומה ששנינו במשנה "אופה" ולא "מבשל" הוא מפני שבכלל מלאכת בישול נאסרה גם אפיה, וכן דין צלייה וטיגון בשבת שווה לדין בישול האסור בשבת מן התורה, ובכל זאת בחר התנא למנות דווקא מלאכת "אופה" משום שגם שאר המלאכות שהוזכרו במשנה לפני כן, הן עוסקות בסדר הכנת הפת (הלחם), מלאכות מעמר ודש וזורה וטוחן ובורר ומרקד והלש, ולפיכך המשיך ושנה מלאכה השייכת בפת, שהיא מלאכת אופה, למרות שעיקרה של המלאכה הוא מבשל.

ובכלל איסור זה נמצא גם המניח מאכל שנתבשל כבר מערב שבת, אבל לא נתבשל כל צרכו, וכגון שנתבשל רק חצי בישולו, וחוזר ומניחו על גבי האש או הפלאטה החשמלית בשבת, הרי זה עובר על מלאכת מבשל בשבת, (ואף אם נתבשל המאכל כל צרכו קודם השבת, לא תמיד מותר להניחו על גבי הפלאטה בשבת וכפי שיבואר בעזרת ה' בקרוב).

איסור בישול בשבת אינו שייך כלל וכלל לאיסור הבערת אש בשבת, כי מלאכת הבערת אש היא מלאכה נפרדת לחלוטין. לפיכך המבשל בשבת חייב, אף אם בישל על גבי אש שמוכנה כבר מבעוד יום קודם כניסת השבת, וכן אסור לבשל בשבת על גבי פלאטה חשמלית שהודלקה כבר לפני כניסת השבת, וצריך להזהיר על כך, מפני שישנם לצערנו רבים שטועים וסבורים שמותר לבשל בשבת על גבי פלאטה חשמלית, ונכשלים בחילול שבת, וכל זאת מתוך חוסר ידיעת ההלכה.

איסור בישול בשבת הוא בחימום תבשיל וכדומה לחום "שהיד סולדת בו", דהיינו חום שהיד נרתעת קצת כאשר היא נטבלת בתוכו, ולהלן נבאר כמה הוא שיעור זה. אולם אסור להניח מאכל על גבי האש בשבת, אף אם מתכוון להוציאו מן האש קודם שיתחמם כל כך, משום שכל שאם יישאר שם המאכל כל היום כולו יוכל לבוא לידי חום שהיד סולדת בו, יש בהנחת התבשיל שם איסור משום בישול בשבת. אבל להניח מים כנגד האש באופן שהם רחוקים ממנה ואינם יכולים לעולם להגיע לחום כזה, מותר בשבת, משום שאין זה נחשב מבשל.

בענין זה של קביעת מידת החום  של "יד סולדת בו", יש כמה משמעויות הלכתיות, הן בהלכות שבת והן בהלכות כשרות, ולדוגמא, מי שהכניס כף חלבית לתוך מאכל בשרי שאינו חם בחום שהיד סולדת בו, די לו בשטיפת הכף, ומיד היא מותרת, אולם אם הגיע חום התבשיל למידה זו שהיד סולדת בו, הרי נאסרה הכף מפני שהיא בלועה מטעם בשר ומטעם חלב, ואסור להשתמש בה שוב אלא לאחר שיגעילנה, כלומר שיטבלנה ברותחין כראוי.

ונסתפקו רבני הדורות האחרונים כמה הוא שיעור חום כזה שהיד סולדת בו, כי יש שאמרו שכל חום שהוא יותר מחמימותו של הרוק שבפה, כבר נחשב לחום שיד סולדת בו (כלומר, מעט יותר מארבעים מעלות צלסיוס, שכן אדם שהוא חולה, טמפרטורת הרוק שלו היא כארבעים מעלות). אולם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך ז"ל, הביא ראיה נפלאה שחום של כארבעים וחמש מעלות צלסיוס עדיין אינו נחשב לחום שהיד סולדת בו.

כי בגמרא במסכת חולין נחלקו רבותינו לענין חום בית השחיטה (כלומר מקום השחיטה של הבהמה או העוף בזמן השחיטה), אם מחמת רתיחת הדם בזמן השחיטה, מגיע חום דמה של הבהמה לחום שהיד סולדת בו, ולפיכך יש אומרים שהסכין של השחיטה, בלועה מדם הבהמה, ואסור להשתמש בה לדברים אחרים.

והנה הדבר ברור, שעד זמן השחיטה, אין דמה של הבהמה חם בחום שהיד סולדת בו, שכן לא נחלקו אלא על זמן השחיטה, אבל קודם השחיטה בודאי שאין חשש בזה.

גם לא מצאנו בפוסקים, ראשונים ואחרונים, מי שיחלק בין שחיטת בהמה לשחיטת עוף, גם לא מצאנו שחילקו בין עוף חולה לעוף בריא, אלא בכל האופנים, אין דמם של בעלי החיים הטהורים חם יותר מחום שהיד סולדת בו.

והדבר ידוע בזמנינו, כי חום דמה של בהמה הוא חם יותר מחום הדם של האדם, כי חום הדם של האדם הוא כשלשים ושש מעלות לאדם בריא, וכשהוא חולה יכול להגיע אפילו לארבעים ואחת מעלות, ואילו בהמה מסוגלת להגיע לטמפרטורה גבוהה יותר. ועל כולם, הברווז, שחום גופו יכול להגיע לארבעים וחמש מעלות אצל ברווז בריא, ואף יותר מכך אצל ברווז חולה. נמצאנו למדים אם כן, שאין ספק, שעד חום של כארבעים וחמש מעלות (ואולי אף עוד יותר מכך) אין חשש של בליעה בכלים כלל, כי אין חום זה נחשב לחום שהיד סולדת בו.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

הדלקת נרות חנוכה

מצוות ההדלקה ביארנו, כי מצוה להדליק נרות בימי החנוכה. ובמצוה זו מצווים האנשים והנשים. כמות השמן כשמדליקים נרות חנוכה, צריך לדאוג שיהיה בנר מספיק שמן כדי שידלוק לכל הפחות חצי שעה מזמן הדלקתו. וכן אם מדליק בנרות של שעווה (פרפין), צריך להיזהר שיהיו הנרות גדולים כדי הצורך שידלקו לפחות חצי שעה מזמן ......

לקריאת ההלכה

נר שבת ונר חנוכה, סדר ההדלקה

נחלקו רבותינו הראשונים, מהו סדר הקדימה בהדלקת נרות חנוכה ונרות שבת. כלומר, האם יש להדליק תחילה נרות שבת, ולאחר מכן נרות חנוכה, או שיש להקדים ולהדליק נרות חנוכה קודם? ולדעת הרב בעל הלכות גדולות (המכונה בה"ג), יש להקדים את הדלקת נרות חנוכה להדלקת נרות שבת. וטעמו של בעל הלכות גדולות הוא, משום ש......

לקריאת ההלכה

חנוכה

אנו עומדים לפני תחילת ימי החנוכה, ולכן נתחיל ללמוד את הדינים הנוגעים לימים אלה. ימי החנוכה ימי החנוכה הם שמונה ימים. החל מיום כ"ה בכסליו. ובשנה זו (התש"פ) יחול יום כ"ה בכסליו ביום שני בשבוע הבא. ובמוצאי יום ראשון (שהוא ליל שני), נדליק נרות חנוכה בפעם הראשונה. ובמוצאי יום ראשון שאח......

לקריאת ההלכה

הדלקת נרות במסיבת חנוכה ובבית הכנסת

נהגו כל ישראל, שמברכים ומדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת כדי לפרסם את הנס. והוא מנהג ותיק שנזכר בדברי רבותינו הראשונים. וטעם המנהג, כתב בספר המכתם (פסחים קא.), שמאחר ויש פרסום הנס גדול בפני כל העם, ועוד שיש אנשים שאין להם נרות חנוכה בבתיהם, לכן נוהגים להדליק גם בבית הכנסת. ומנהג זה נפסק על ידי מרן......

לקריאת ההלכה


אשה חכמה בתורה

בהלכות קודמות נתבאר הדין שחייבים לעמוד בפני אדם זקן בשנים. והוא הדין לגבי אשה זקנה בשנים. וכן נתבאר הדין שיש לקום בפני תלמיד חכם ובפני אשתו של התלמיד חכם. בהלכה הקודמת ביארנו גם, שמרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב, שתלמידה מחוייבת בכבוד מורתה שלמדה תורה מפיה, וצריכה לעמוד בפניה, ואסורה לקרוא ......

לקריאת ההלכה

קימה בפני זקן בשנים

בהלכה הקודמת ביארנו את שורש החיוב לקום בפני תלמיד חכם ובפני זקן בשנים. מי נקרא "זקן" נחלקו הפוסקים אודות החיוב לקום בפני אדם זקן, מאיזה גיל נקרא אדם "זקן"? כי יש סוברים שמגיל שישים כבר נקרא אדם "זקן". אבל לדעת הטור ומרן השלחן ערוך, אדם אין אדם נחשב לזקן, אלא מגיל שב......

לקריאת ההלכה

קימה בפני תלמיד חכם

נאמר בתורה (ויקרא יט): "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'". ופירשו רבותינו במסכת קידושין (דף לב:) "שיבה" זה שהוא זקן בשנים "זקן" זה שקנה חכמה. כלומר, תלמיד חכם, אף על פי שהוא צעיר לימים, חייבים לעמוד בפניו מלא קומה (כל......

לקריאת ההלכה

לחלוק כבוד לרב באמצע קריאת שמע

בהלכות הקודמות נתבאר חיוב קימה בפני תלמיד חכם או אדם זקן. הלכה יש בידינו, שאין חולקים כבוד לתלמיד בפני רבו, דהיינו שאם נמצאים לפנינו שני תלמידי חכמים, והאחד הוא רבו של האחר, אין חולקים כבוד לתלמיד בפני רבו. (אולם בודאי שאסור לבזותו או למנוע ממנו כבוד באופן שגורם לביזיון). אבל אם הרב בעצמו מכבד את......

לקריאת ההלכה