הלכה ליום שני כ"ו תמוז תשע"ב 16 ביולי 2012              

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

הרב יעקב (יוסף) חי בן מרגלית בתושח"י

הוקדש על ידי

הלכה יומית

תאריך ההלכה: כ"ו תמוז תשע"ב 16 ביולי 2012

קטגוריה: כללי


מעמד בתי המשפט במדינת ישראל

בהלכה הקודמת ביארנו שיש איסור חמור ללכת להתדיין אצל ערכאות דהיינו להתדיין בפני שופטים גויים, ואפילו אם הם שופטים על פי דיני התורה אסור להתדיין לפניהם, ואפילו בהסכמת שני בעלי הדין, וההולך להתדיין לפני ערכאות אלו נקרא רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה. ועיקר דין זה נלמד ממה שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים "לפניהם", לפניהם ולא לפני גויים.
 
והנה, במדינת ישראל נוהגים בבתי המשפט לפסוק על ידי שופטים יהודים, אבל אותם שופטים אינם פוסקים בדרך כלל על פי דיני התורה, ובכל מקרה אינם בקיאים כלל בדיני התורה, המרובים מאד מאד, (הרבה מעבר לכל דיני המשפט העברי החילוני אפילו בבקיאות בלבד, הגע בעצמך, שהרי אברך מוכשר צריך לשקוד על תלמודו במשך כעשר שנים יומם ולילה בכדי לזכות לכתר הדיינות, ולעיתים אף בידיעת דיני התורה לא די, כי יש צורך להעמיק בהם בעומק העיון. והדברים ארוכים.) ולכן נראה שאין לחלק כלל בין שופטים גויים לשופטי ישראל, משום שעצם היותם יהודים, לא רק שאין זו סיבה מספקת להתיר ההתדיינות בפניהם, אלא אדרבא, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שעצם היותם יהודים היא סיבה להחמיר עליהם יותר, שהואיל והשופטים יהודים הם, ומושבעים מהר סיני לשפוט על פי דיני התורה, ואילו הם עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ודנים על פי חוקות הגויים ושופטיהם וספרי החוקים שלהם, והרי המכשלה גדולה שבעתיים מאשר להתדיין בפני שופטים גויים אשר לא נצטוו מעולם לדון על פי התורה שלנו, שאף על פי שהגויים נצטוו להתקין להם בתי משפט (כמו שפסק הרמב"ם בסוף פ"ט מהלכות מלכים) מכל מקום יכולים הם לדון על פי שכל אנושי ולפי ראות עיניהם, ואינם מחויבים לדון בדיני התורה לפרטיהם, ואף על פי כן יש איסור חמור להתדיין אצל הגויים, קל וחומר לשופטים יהודים כאלה, שהם מוזהרים ומושבעים מהר סיני לדון רק בדיני התורה, והם פנו עורף אליה תחת לשפוט על פי דיני התורה, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ודנים על פי חוקים שחלקם הוא על פי המשפט העותומני והמנדטורי, בבחינת שפחה כי תירש גבירתה, וילכו אחרי ההבל ויהבלו, ועל ידי כך מייקרים ומחשיבים את משפטי הגויים, ולכן על אחת כמה וכמה שהדבר אסור בהחלט.
 
וכן הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, רבה של ירושלים, כתב בתשובה לעורך דין דתי אחד, אשר השתומם לשמוע שרבה של ירושלים דן את בתי המשפט החילוניים במדינת ישראל לערכאות, וכתב בין השאר "שכאשר נתבונן בטעם האיסור לדון בערכאות של גויים, שהוא מפני שהדן בפניהם הוא מייקר שם החוקים שלהם להחשיבם, שנאמר ואויבינו פלילים, שכשאויבינו פלילים (שופטים) זהו עדות לעלוי יראתם כמו שפירש רש"י בפרשת משפטים (והובאו הדברים בהלכה הקודמת), ולפיכך הדן לפניהם הרי זה רשע וכו' כדברי הרמב"ם ומרן השולחן ערוך, ואם כן מטעם זה עצמו, גם יהודי ששופט על פי חוקותיהם, בודאי שהוא גרוע יותר מגוי, שהגוי לא נצטוה לשפוט על פי דת ישראל, אבל יהודי זה שהוא מצווה לדון על פי התורה, והוא מתנכר אליה ודן על פי המג'לה של העותומנים, ושאר חוקי אומות העולם, שעליהם נאמר יוצר עמל עלי חוק, יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו, הרי הוא רשע ומרים יד בתורת משה, וכדברי הרשב"א הרי הוא הורס חומות הדת ועוקר ממנה שורש וענף, והתורה מידו תבקש (שייתן את הדין על זלזולו בתורה), והוא הדין למי שהולך להתדיין בפני אותם שופטים, וצר לנו מאד שחוקים אלה אימצה הממשלה והכנסת לדון בהם במדינת ישראל, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. וכדברים אלו כתב הגאון החזון איש, והגאון רבי יצחק איזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל.
 
וממכלול הדברים הדבר ברור שמלבד כל הטעמים הנ"ל, ישנו טעם פשוט מאד לאסור את ההתדיינות בפני בתי המשפט, משום שאמרו רבותינו, אלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני גויים, לפניהם ולא לפני הדיוטות, דהיינו שאין לאדם פשוט אשר לא נסמך על ידי גדולי הדור לדון, וכל שכן שופטי בתי המשפט בישראל אשר כולם נחשבים על פי דת תורתינו הקדושה, פסולים לדון מכל וכל, שהרי הם עוברים על איסורי תורה במזיד ובפרהסיא, ובודאי שהם גרועים יותר מסתם הדיוטות שגם כן אסורים לדון, וכן הסכמת כל גדולי ישראל, וכבר אמרו רבותינו (במסכת שבת קלט.) כל פורענות הבאה על ישראל, צא ובדוק בשופטי ישראל. ואנו רואים לצערינו כמה קשה המצב הביטחוני והכלכלי כיום, עד יערה ה' עלינו רוח ממרום, וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, וציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. בהלכה הבאה יובאו פרטי דינים מעשיים בנדונינו.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאלות ותשובות על ההלכה

מה קרה ל"דיני דמלכותא דיני"? כ"ח תמוז תשע"ב / 18 ביולי 2012

דינא דמלכותא דינא, אין הכוונה שאם המלכות תתקן תקנות נגד דין התורה, יהיה תוקף לאותם החלטות. ובודאי לא כאשר מדובר במלכות של ישראל, שמתקנים להיפך מדין התורה, להצדיק את הרשע ולהרשיע את הצדיק, ולהוציא ממון ממי שאינו חייב לשלם וכדומה. ואדרבא, מלכות שמתקנת תקנות כאלה, שופטים ששופטים על פי תקנות כאלה, הרי הם פושעים בתורה, ופשוט מאד שאין כל תוקף הלכתי להחלטותיהם. ורק כאשר המלכות מתקנת תקנות, כגון תשלומי מיסים וכדומה, אז יש לומר דינא דמלכותא דינא, כל שאינו נגד דין התורה.

1.    לכתוב כפי שנכתב בהלכה בצורה גורפת על כל שופטי ישראל שהם " כולם נחשבים על פי דת תורתינו הקדושה, פסולים לדון מכל וכל, שהרי הם עוברים על איסורי תורה במזיד ובפרהסיא,", נראה קצת מוגזם, כאשר ישנם שופטים שומרי תורה ומצוות המקפידים על קלה כחמורה.
2.    חוקי המשפט העברי חודרים בקביעות ובהדרגה לתוך חוקי המשפט הישראלי.
3.    לצערי, אני מכיר דיינים שדנים בבתי הדין הרבני שאינם ראויים לכהן לא כרבנים ולא כדיינים, האם דינם כדין שופטי עכו"ם? כ"ח תמוז תשע"ב / 18 ביולי 2012

לשאלה הראשונה, גם שופט שנקרא דתי, אם הוא פוסק להיפך מדין התורה. וכגון, שהוא מחייב אדם לשלם לרעהו סך מסויים, על פי התרשמות אישית וכדומה, נגד דין התורה. הרי שדינו כגזלן. וכל שהוא פוסק שלא על פי דין התורה, הרי הוא מצדיק את הרשע, ומרשיע את הצדיק, והוא פסול לעדות, וכלל הדברים שכתבנו. ויש לומר כן לצערינו הגדול על כל שופטי בתי המשפט בישראל, שמסירים עול מלכות שמים מעליהם, ומקבלים עליהם חוקות העמים.
לשאלה השנייה. לימודי הדיינות, הם לימודים ארוכים ומפרכים לאים שיעור מלימודי המשפטים. כך שגם אם נכנסו אי אלו חוקים דתיים לפסקי בתי המשפט, על ידי שופטים שאינם מומחים במשפט העברי, עדיין אין זה מחפה על הרוב המוחלט של פסקיהם, שהם להיפך גמור מדין התורה, ואף במקום שמובאים בדבריהם ציטוטים תורניים, פעמים רבות שהם מוציאים את הדברים מהקשרם הנכון, ומסלפים את כוונת התורה ורבותינו הפוסקים. לפיכך, אי אפשר לצערינו להקל בדינם מחמת דבר מועט שנמצא בדבריהם.
לגבי השאלה השלישית. בודאי, דיינים שפוסקים להיפך מדין התורה, אם אמנם נמצא דיין שכזה, דינו חמור מאד, וכל שאינו נוהג בדרך ארץ ועל פי קו האמת והיושר, הוא גם עלול לחלל שם שמים. ואי אפשר להעמיד הדת על תלה, שיהיו כל הדיינים מושלמים בכל מעשיהם. אך בדרך כלל, הדיינים הם תלמידי חכמים נאמנים וישרים בלבותם.

שאל את הרב