הלכה ליום שלישי י"ג שבט תשע"ד 14 בינואר 2014              

תאריך ההלכה: י"ג שבט תשע"ד 14 בינואר 2014

קטגוריה: ברכות

יסוד דיני ברכות – הנהגת מרן זצ"ל בעניני ברכות

שאלה: כיצד יש לנהוג במקרה שהכנסתי מאכל לפה ללא ברכה?
 
תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף לה.) תנו רבנן, אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, מעל. (מעל, מלשון מעילה, כאדם הנהנה מן ההקדש, שהרי העולם כולו שייך לה' יתברך, שנאמר "לה' הארץ ומלואה".) ושם בגמרא הקשו, שמצד אחד נאמר בפסוק "לה' הארץ ומלואה" ומצד שני נאמר "והארץ נתן לבני אדם", ולכאורה הפוסקים סותרים זה את זה, שאם הארץ היא לה', הרי שהיא אינה "לבני האדם", ואם נתנה לבני האדם, הרי שהיא אינה לה'. ותירצו בגמרא, "כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה". כלומר, לפני שהאדם בירך על המאכל, נאמר "לה' הארץ ומלואה". ואילו לאחר שהאדם בירך על המאכל, ממילא הוא רשאי לאכול, שנאמר "והארץ נתן לבני אדם".
 
לפיכך חובה על כל אדם ללמוד היטב דיני ברכות, ובפרט עליו לשים לב לברכות שמברך, ולא לברך בקלות דעת, כדי שלא יבא חלילה לידי מעילה בקדשים, על ידי שלא יברך במקום שצריך לברך, או שיברך ברכה שאינה נכונה. ובכך גם עלול להיכשל בעון הוצאת שם שמים מפיו שלא לצורך, ועוונו גדול. ולהיפך, המברך כהוגן ובכוונה ראויה, זוכה בכך לשכר גדול, וגם נודע מה שכתבו רבותינו המקובלים, שעל ידי ברכה נכונה זוכה לתקן כמה דברים ואשריו ואשרי חלקו.
 
זהירותו של מרן זצ"ל בברכות
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הכ"מ), כשאירע לו פעם אחת, שהגישו לפניו את התפילין של "רבינו תם" במקום התפילין של רש"י, ובירך עליהם בטעות, היה בצער כל אותו היום, על כך שבירך ברכה במקום שאין לברך.  וככה היה נזהר תמיד הפלא ופלא בעניני ברכות, שכל ברכה תאמר בכוונה ובמתינות, ובחשבון נכון, ולא כדרך בני אדם שהברכות "נזרקות" מפיהם בלא תשומת לב. וכן היה זהיר ומזהיר על אופן ביטוי שם ה' שבברכות, שישמע נכון, ובניקוד נכון, ולא כאותם שאומרים "ברוך אַתָדוֹנַי", במילה אחת, במקום לחלקה לשני מילים. וכן הזהיר שלא לומר בטעות "אַדְנַי" שמצוי שטועים בזה מחמת המהירות.
  
טעה והכניס מאכל לפיו ללא ברכה 
ועתה לשאלה, אם טעה אדם, והכניס דבר מאכל לפיו בלא ברכה, כיצד ינהג? 
  
ראשית יש להקדים, כי אין לברך על המאכל בשעה שיש מאכל בתוך הפה. שהרי נאמר (תהלים, עא) "יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ ". שהפה יהיה מלא בברכת ה'. ולפיכך אם הכניס אדם דבר מאכל או משקה לפיו ללא ברכה, הדין הוא כדלהלן:
 
אם אותו מאכל הוא דבר שאינו נמאס (נעשה מאוס) אם יפלטנו חוץ מפיו, כגון סוכריה, שיכול להוציאה מפיו, ולברך, הרי שעליו לפלוט מפיו את אותו מאכל, ויברך עליו כהוגן, שהרי אין לברך כשפיו מלא בדבר מאכל. אבל אם אינו יכול לפלוט את אותו המאכל משום שהוא דבר שנמאס אם יפלטנו, אז עליו לסלקו לצד אחד בפיו, ויברך עליו, וימשיך לאכול.
 
אם טעה והכניס משקה לתוך פיו בלא ברכה. (שאז אינו יכול לברך כשהמשקה בתוך פיו, וגם אינו יכול לפלוט את המשקה, משום שבודאי ימאס על ידי כך), יהרהר את מילות הברכה בלבו, ואחר כך יבלע. ואם שותה עוד, יחזור לברך בפיו על מה שממשיך לשתות. (ולא יסמוך על מה שבירך ברכה ראשונה בהרהור הלב). וטוב שיאמר קודם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". (ברכות, דף נ:, אורח חיים סימן קעב).

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאלות ותשובות על ההלכה

לגבי מה שנכתב ב"הלכה יומית", בהלכה המצורפת לשאלה: השאלה היא, לאחר שהרהר הברכה בליבו, מדוע יש לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שהרי אין כאן ברכה לבטלה אלא הכל היה בהרהור הלב בלבד והרהור לאו כדיבור דמי (כמו שכתב הרב שאם רוצה לשתות עוד, צריך לברך בפיו ולא יסמוך על הברכה שבירך בהרהור הלב) ואם כן אין מה לחשוש ולומר ברוך שם כו'? ב' שבט תשע"ב / 26 בינואר 2012

יש טעם לומר ברוך שם כבוד, משום שסוף סוף חוששים לדעת הפוסקים שברכה בהרהור נחשבת ברכה. ואף שאין בזה הוצאת שם שמים ממש, מכל מקום נכון לומר כן לכתחילה.

שאל את הרב