הלכה ליום שני כ"ה סיון תש"ע 7 ביוני 2010              

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה

לדוד בן תמר הי"ו

הוקדש על ידי

אליהו בן משה

תאריך ההלכה: כ"ה סיון תש"ע 7 ביוני 2010

קטגוריה: כללי


דברי חלומות

להסיר מכשול

הודעה חשובה: בהיות ולאחרונה, הפיץ רופא אחד, ושמו ד"ר דניאל רוזנק, מבית החולים הדסה בהר הצופים ובקופת חולים מאוחדת, מאמרים שונים ומשונים בעניני הלכות נדה, בהם הוא בא לקעקע את יסודות מצות הטהרה, תוך חוסר ידיעה בסיסית מה הוא שח, באמצעות הפחדות, הטעיות, הבלי שוא ומדוחים. הננו להודיע נאמנה, כי על פי דין התורה, אין אפשרות שאשה תטהר לבעלה, כי אם לאחר שנים עשר ימים מתחילת ראייתה שבכל חודש. דהיינו שתמתין חמשה ימים, ואחריהם תספור שבעה נקיים. ורק אחר כך תוכל לטבול ולהטהר. ותוקף הדברים אינו כמנהג בלבד, אלא ככל שאר דיני התורה החמורים. (ויש פרטי דינים בזה שאי אפשר להאריך בהם כאן, וניתן לשאול עליהם מורה הוראה). וכל דברי הרופא הנזכר, אין להם על מה להסתמך, ויש בהם דברים הנגועים בזלזול חמור בדברי תורתינו הקדושה, באיסורי כרת החמורים, ומצוה רבה לשרש אחר דבריו, שלא ימצאו מקום להניח כף רגלם. ושומע לנו ישכון בטח.

------------------------------------------

דברי חלומות

שאלה: אדם שחלם חלום רע, האם יש ממש בדברי חלומות, ועליו לחוש למה שראה, או שאין צורך לחוש לזה?

תשובה: הנה אמת הדבר, שכבר בדברי תורתינו הקדושה אנו מוצאים כי יש ממש בדברי חלומות. כפי שהיה בחלומו של פרעה, שגילו לו אודות שבע שנות הרעב ושבע שנות השבע שיבאו, וכן נבוכדנצר הרשע חלם חלום שהיה אמיתי. ועוד. ולהבדיל מהם, יוסף הצדיק, שחלם חלומות אמתיים על עתידו, ושלמה המלך שבחלומו התנבא גם גן על עתידו. ומכאן, שחלומות יש בהם ממש, ואין להתעלם מהם באופן מוחלט. וכך גם ראינו בדברי הגמרא והפוסקים, שייחסו חשיבות במדת מה לדברי חלומות, וכפי שנבאר.

הנה הדבר ברור, כי לא כל החלומות יש בהם ממש, כי בכל מה שאדם חושב ומתעסק ומקוה לו במשך היום, דרכו בכך, שבהיותו ישן, עולות המחשבות בראשו בלא גבול של חשיבה הגיונית, וכך מכח הדמיון, האדם חולם כל מיני חלומות המלאים דברי הבל, כאילו הוא עף כנשר בשמים, וזוכה לעושר גדול, או נעשה עני. ובכל אלה אין להשגיח כלל, כי אין אלו החלומות שדיברו אודותם בגמרא ובפוסקים, ודברי חלומות אלה אינם מעלים ואינם מורידים.

וכבר אמרו בגמרא (מסכת ברכות דף נה.), אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון, כשם שאי אפשר לתבן בלא בר, כך אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים. כלומר, אפילו חלום שהוא אמיתי, שיש בו איזה גילוי מן השמים, אפילו הוא, יש בו דברים בטלים, ואי אפשר שיהיה כולו אמת. וכן אמרו עוד בגמרא, אמר רבי ברכיה, חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים, כולו אינו מתקיים. וכל שכן חלומות הבאים מהרהורי האדם ביום, שהם כולם בטלים מאליהם ואין לייחס אליהם חשיבות כלל.

ובאמת שמצד שני, בדברי חלומות יש לעתים אפילו השלכה הלכתית. כמו שמצינו לדוגמא, מעשה שהיה עם הגאון מהר"ם בנעט, רבה של ניקלשבורג, שהיה גאון עולם וצדיק גדול, ונפטר בעיירה הסמוכה לעיר ניקלשבורג. ומכיון שהולכת מיטת הנפטר היתה קשה באותם הימים, הלכו בני אותה העיירה וקברו את גאון הדור סמוך לעיירה שלהם (בליכטנשטאט). שמעו על כך בני העיר ניקלשבורג, וכעסו מאד, באמרם, כי ממדת הכבוד לרבם, ראוי שיעבירו את עצמותיו הקדושות לקבורה בעיר ניקלשבורג, בה הרביץ תורה והורה את הדרך לכל בית ישראל, ובה קבורים בני משפחתו ורבותיו. ואילו בני העיירה מצדם טענו, שאסור על פי ההלכה להעביר את עצמותיו של הגאון לניקלשבורג, ויש בכך גם פגיעה בכבודו, ואף איסור חמור של פינוי המת שלא לצורך נכון.

והנה כאשר הובאה השאלה לפני הגאון חתם סופר, צידד בדעתו הרחבה לכאן ולכאן, אך לא ידע אל נכון כיצד יש להורות בנדון זה. ועל כן כתב בספרו "שו"ת חתם סופר", כי הוא אינו מכריע בשאלה זו, ומחמת הספק הוא פוסק כי הנכון הוא להשאיר את הגאון בליכנשטאט, שהרי כלל הוא בידינו במקום ספק, "שב ואל תעשה עדיף".

אולם רושמי קורות העתים כתבו, שסוף דבר מה שהיה, שהגאון חתם סופר הורה שיש לפנות את קברו של הגאון, ולהעבירו לעיר ניקלשבורג. אך לא ידעו מדוע שינה את דעתו בענין זה, ממה שכתב בתחילה.

ובנו של החתם סופר, הלא הוא הגאון בעל שו"ת כתב סופר, (בספר הזכרון להחתם סופר), כתב מדוע שינה אביו את דעתו. וכה סיפר, כי אביו חלם כי הגאון מהר"ם בנעט בא אליו, ואמר לו, מבקש אני ממך שתורה להעביר את קברי לעיר ניקלשבורג. כי שם תהא מנוחתי נכונה יותר. וטעם הדבר שנקברתי מתחילה בעיירה הסמוכה, הוא משום שבהיותי נער, הייתי משודך (מאורס) עם נערה אחת מאותה העיירה במשך חצי שנה, ובסופו של דבר ביטלתי את השידוך איתה ונגרם לה צער גדול. ולכן נגזר עלי להיות קבור באותה העיירה חצי שנה, בכדי לכפר על מה שנעשה אז. וכעת שכבר עברה חצי שנה, מבקש אני שתפסוק לבני העיר שיעבירוני לניקלשבורג. וכך באמת עשה הגאון חתם סופר, שפסק להעביר את קברו של הגאון חזרה לעיר ניקלשבורג.

ומן הדברים אנו למדים, כי דברי חלומות לעתים יש לנו בהם אמון גדול כל כך, עד שמדת הדין תשתנה מחמתם, שגם אם על פי ההלכה אין להעביר את הקבר לעיר אחרת, מכל מקום, אם בחלום הלילה בא הנפטר והודיע שכך רצונו, יש להתחשב בכך.

אלא שבאמת כל זה דוקא בדברי חלומות אצל אנשים גדולים ומפורסמים בצדקותם. שכן כבר נשאל הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, באשה אחת שנפטר בעלה, ונקבר, והיא טוענת כי בחלומה בא בעלה, ואמר לה כי הוא מבקש שיעבירו את קברו למקום אחר. ונשאל הגאון רבי משה פיינשטיין, אם יש להתחשב בדברי החלום שלה. וכתב, שמכיון שאין האשה הזו מוחזקת בצדקות מופלגת, אין כל ערך לחלומה, שיותר יש לתלותו בהרהורי דברים שהיו לה במשך היום, ממה שנחשוב שבאמת זכתה שיבא אליה בעלה ויאמר לה דבר אמיתי.

ומדבריו אנו למדים, שבחלומות של רוב בני אדם, אין כל כך חשיבות, ואין צורך להתעסק בדברים אלה יתר על המדה.

ובהלכה הבאה נבאר יותר.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאלות ותשובות על ההלכה

על לכם להכפיש את דר' רוזנק .
מדין תורה די בטבילה בליל שמיני. נוהג זה של 7 נקיים וטבילה לאחר 12-14 יום החלה בימי בית שני . מנהג זה הסב סבל רב לזוגות שלא זכו להביא ילדים בדורות קודמים . בדורנו ניתן לפעמים לעקב ביוץ ע"י הורמונים וכימיקלים הניתנים לאשה ועלולים לסרטן !!!!! ידוע שאין לסכן שום אשה בגלל נוהג ! כ"ז סיון תש"ע / 9 ביוני 2010

שלום לך!
 
על פי דין התורה, כאשר האשה היתה רואה דם בימי נדתה, היתה טובלת ביום השמיני. ובזמנינו זה, לא ניתן כלל לדעת מתי הם ימי הנדה ומתי ימי זבה. (בפרט שאין הנשים מרגישות פתיחת פי מקור בשעת הראייה, מה שמביאנו לידי ספק אמתי היא ראייה דאוריתא, ומתי היא ראייה מדרבנן). ולכן אין זה נכון לומר שעל פי דין התורה ניתן לטבול ביום השמיני. רק כך הם הדברים על פי ידיעתו הקלושה של ד"ר רוזנק.
 
מלבד זה. כל תקנות חז"ל כמעט נתקנו בימי בית ראשון ובית שני, וגם אחר החורבן. ואנו מחוייבים לתקנות אלה ככל שאר דיני התורה. ואדרבא, כל המזלזל בדברי חכמים חייב מיתה. אין המדובר כאן במנהג, כפי שמנסים לומר, אלא בדין גמור, שבזמנינו הרבה פעמים הוא מן התורה ממש, ועל כל פנים גם בזמן הקדמונים היה זה דין כגזירת חכמים ממש, וכמבואר בספרי הפוסקים.
 
לקיחת כדורים לתקופה קצרה אינה גורמת בשום פנים ואופן לסרטן. זו היא דעתם של כל הרופאים בעולם מלבד ד"ר רוזנק. רוב הנשים בעולם נוטלות גלולות למניעת הריון במשך שנים, ולדעת הרופאים אין בכך סכנה כל כך. כל שכן שאין סכנה בנטילת גלולות לתקופות קצרות מאד. ושומר מצוה לא ידע דבר רע, פירושו של דבר שבדבר שיש בו סכנה, כל שאין הסכנה שכיחה, אין לחוש לה במקום מצוה. וכל שכן בנדון זה. ויש בכך יותר מדרך רמאות, לבא ולאיים על הציבור בהבלים, שמי שתקח כדורים במשך כמה ימים לדחיית הביוץ תחלה בסרטן, אין כאן מניעים טהורים, ואין כאן כלום ממדת האמת.
 
בדורות הקודמים (לפני מאות שנים ) קרוב מאד להניח שכמעט לא היה מצב של עקרות הלכתית. זאת מטעם, שלרוב הנשים היה וסת קבוע ומסודר מאד, וכל המערכות ההורמונאליות עבדו כראוי. ממילא בדרך כלל היה הביוץ נופל ביום הארבעה עשר לווסת.
 
גם אם היתה נגרמת עקרות מחמת תקנת חז"ל, ואפילו אם לא היה זה לפי ידיעת חז"ל באותם הימים, לא היה בכך די בכדי לבטל חס ושלום תקנה חשובה זו, שהיא מצילה את כלל ישראל מן החטא. ובפרט בזמנינו, שתקנה זו היא מן הדין ממש כאמור.
 
הלכות נדה הן מן הקשות והעמוקות ביותר. ודבר מגוחך הוא, שאדם שאין לו שיג ושיח בעולמה של הלכה, יחווה בו דעה כאילו הוא אחד מגאוני הדור, ויתריס בדברי זלזול כלפי רבותינו האחרונים וחכמי הש"ס.
 
לכן הורה לנו מרן הרב שליט"א, לצאת כנגד דברי ד"ר רוזנק, שאין לנו חלילה ענין אישי לצאת כנגדו.
 
בברכת התורה ובכל הכבוד הראוי,
הלכה יומית.

האם הרב עובדיה יוסף שליט"א לא פוסק שצריך לחכות 4 ימים (ולא חמשה) פלוס 7 ימים? כ"ה סיון תש"ע / 7 ביוני 2010

שלום רב!

כתבנו חמשה ימים, מפני שכך ההלכה למנהג האשכנזים. ובפרט שבדרך כלל צריך לחכות חמישה ימים מצד המציאות.
אנו רצינו לכתוב ארבעה ימים, וכפי שכתבתם, אך מרן רבינו שליט"א ביקש שנכתוב חמשה ימים מחמת מנהג האשכנזים.

בברכת התורה,
הלכה יומית.

שאל את הרב