הלכה ליום שני ח' אייר תשע"ט 13 במאי 2019              

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

דוד בן רבי יצחק וידידה מלאי ז"ל

נלב"ע ב-ו' באייר התשע"ה , תהא נשמתו צרורה בצרור החיים , יהי זכרו ברוך.

הוקדש על ידי

בתו אתי

תאריך ההלכה: ח' אייר תשע"ט 13 במאי 2019

קטגוריה: תפילה


הדרך לקבלת התפילות

שאלה: מה הכוונה "אל תעש תפילתך קבע", הרי התפילות קבועות שלוש פעמים בכל יום? והאם יש עצה מיוחדת לקבלת התפילות?

תשובה: לגבי השאלה הראשונה, שנינו בפרקי אבות (פ"ב מי"ח), רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה, וכשאתה מתפלל, "אל תעש תפילתך קבע", אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא.

ביאור הדברים, "אל תעש תפלתך קבע"
רבותינו במסכת ברכות (כט:) ביארו מה שאמר התנא, "אל תעש תפילת קבע", רבי אושעיא אומר, "כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי", (כלומר, חוק קבוע הוא לו להתפלל, וצריך הוא בעל כרחו לעשות כן כדי לצאת ידי חובתו), הוא הנקרא "עושה תפלתו קבע". ואילו חכמים אומרים, "כל שאינו אומרה בלשון תחנונים". כלומר, סגנון התפלה צריך שיהיה בדרך תחנונים לפני ה' יתברך, בהכנעה ובלב שלם.

וכדברי חכמים פסק הרמב"ם (בפ"ד מהלכות תפילה הט"ז). ובגמרא במסכת סוטה (ה.) אמרו, אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן שם לבו כבשר, (שהוא רך, ולא כאבן שהיא קשה), כלומר שיתפלל בהכנעה.

דע לפני מי אתה עומד
ובמסכת ברכות (דף כח:) אמר להם רבי אלעזר לתלמידיו, כשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם עומדים. וכמו שאמרו במסכת סנהדרין (כב.), המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד". וכן אמרו במסכת ברכות (לא.) על מה שנאמר "וחנה היא היא מדברת על לבה", מכאן שהמתפלל צריך שיכוין את לבו. וכן פסק הרמב"ם, שכוונת הלב שהיא מעכבת בתפילה (שללא כוונה זו לא יצא ידי חובת תפילה) היא הכוונה שיפנה לבו מכל המחשבות ויחשוב כאילו הוא עומד לפני השכינה.

המשתף שם שמים בצערו
ולגבי השאלה השנייה, האם יש עצה מיוחדת לקבלת התפילות. הנה ביארנו כבר בהלכה יומית (בהלכה שעסקה בענין בקשת צרכיו בתפילה), שמותר לאדם המתפלל לפני ה', לבקש את צרכיו האישיים בתפילה, בברכת שמע קולינו, וכפי שביארנו כבר. ואת דברינו סיימנו בכך, שמן הראוי שכאשר מבקש אדם את צרכיו האישיים יכוין בבקשותיו בכדי שיטב לו לעבודת הבורא, ולא רק לצורך תועלתו האישית.

והנה בגמרא במסכת ברכות (סג.) אמרו, "כל המשתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו", שנאמר, "והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך". ופירש המהרש"א, דהיינו שיתפלל לפני ה' שיעשה למען שמו הגדול שהוא עמנו בצרה, שנאמר, "עמו אנכי בצרה".

ובספר מעיינה של תורה (סוף פרשת שמות) כתב וזו לשונו: החוזה מלובלין והמגיד מקוז'ניץ היו אומרים, כשאדם מתפלל בעת צרה, יבקש בעיקר על צער השכינה, ולא על צערו, שאם מכוין רק על צערו, יש מקום לקטרג עליו, אבל אם מכוין בנוגע לצער השכינה, (או על כל פנים גם על צער השכינה) שהשכינה מצטערת בצערו של כל אדם מישראל (סנהדרין מו.) מוכרחים כל המקטרגים לסתום את פיותיהם.

והגאון רבי חיים מוואלאז'ין בספר נפש החיים כתב, שהמתפלל לא תהיה תכלית כוונתו בשאלת צרכיו לצורך עצמו בלבד, שאין זו דרך נכונה לישרים בלבותם, אלא תכלית הכוונה צריכה להיות רק לצורך גבוה. שבזמן שהאדם שרוי למטה בצער, גם העליונים בצער. ובספר ילקוט סופר כתב בשם הרמב"ם, שאם משתף בצרתו צער השכינה, עליו נאמר, עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו, שיזכה להוושע מצרתו.

ולכן המתפלל על בניו שילכו בדרך טובה, תהיה עיקר כוונתו לשם שמים, שיהיו בניו יראי ה' והולכים בדרכיו, וכן המתפלל שיהיו לו ילדים, יכוין לשם שמים, שיזכה לקיים מצוות התורה על ידם, ויגדלו בדרך ה'. וכן המתפלל על זיווג, יכוין כי עיקר בניית האדם היא על ידי נישואים, ולעבודת ה' הוא צריך להנשא. וכן כשמתפלל על פרנסה, יכוין כי על ידי פרנסה בריוח יהיה פנוי יותר לעבודת ה', ויוכל להרבות צדקה וחסד. וכן על זה הדרך. ויתקבלו תפילותינו ברצון. אמן.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאל את הרב