תאריך ההלכה: ט"ז אדר תשפ"א 28 בפברואר 2021
אמרו רבותינו בתוספתא (פסחים פ"ג): שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום. ועל פי זה נהגו רבני ישראל בכל הדורות, שבשבועות הללו, מפורים ועד פסח, מלמדים ברבים את הלכות הפסח, מאחר וכל אדם מישראל צריך להיות בקי בדינים רבים הנוגעים לפסח, בכשרות המאכלים והכלים, בסדר ליל פסח ועוד.
אולם השנה, שנת התשפ"א, נוסף לנו ענין מיוחד שיהיה עלינו לבאר, וזאת משום שחג הפסח יחול השנה ביום ראשון. כלומר, ליל הסדר יחול במוצאי שבת. ובשנה כזו יהיה עלינו לבאר כיצד לנהוג בענין ביעור החמץ, שכן לא נוכל לבער את החמץ בשריפה ממש, כפי שעושים בכל שנה בערב פסח, שהרי ערב פסח יחול בשבת. גם יהיה עלינו לבאר מה נאכל בשבת של ערב הפסח, שהרי בשעות הבוקר כבר יגיע סוף זמן אכילת חמץ, ואסור לאכול מצה בערב פסח. לכן מעתה נתחיל ללמוד הלכות פסח.
ההכנות לפסח מעכשיו
כל הנקיונות שעושים לכבוד הפסח, בתוך שלושים יום לחג הפסח, הרי הם בכלל מצות "ביעור חמץ". וכתב מרן החיד"א בספר עבודת הקודש (אות קצו), בשם רבותינו זכרונם לברכה, שכל אדם הנזהר מחמץ בפסח שלא יכשל בו בשום אופן, בטוח הוא שתעלה לו שנה טובה, כי ימי הפסח הם שורש לכל השנה כולה.
איסור אכילת והנאה מן החמץ
נאמר בתורה (שמות יג) לענין ימי חג הפסח "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ". (חמץ, הכוונה לבצק מחמשת מיני דגן ששהה די זמן עד שהחמיץ. ושאור, הכוונה לבצק שהחמיץ וטעמו רע, ומשתמשים בו כדי להחמיץ עיסה אחרת, כמו שעושים בזמנינו "מחמצת שאור").
ובגמרא במסכת פסחים (דף כא: ועוד), למדו רבותינו ממדרש הפסוקים, שהחמץ בפסח אסור באכילה, וכמו כן הוא אסור בהנאה, שאפילו אם הוא אינו אוכל מן החמץ בפסח, אסור לו למכור את החמץ לגוי, מפני שהוא נהנה במכירה זו, וכן הדין שאסור ליהנות בשום צורה מהחמץ. וכל האוכל חמץ בפסח עונשו כרת, שהוא עונש חמור מאד.
חמץ בפסח – אפילו באלף אינו בטל
כל כך חמור איסור חמץ בפסח, עד כדי כך, שחמץ שנתערב עם מאכלים אחרים, אפילו באלף לא בטל, מה שאין כן בשאר איסורים.
ולדוגמא, באיסור אכילת דם, שאם נפל גרם אחד של דם לקדירה עם תבשיל, אם יש בתבשיל ששים גרם של היתר כנגד הדם, הרי הדם בטל בתוכו ("בטל בששים"), והתבשיל מותר. ואילו חמץ בפסח אם יש אלף כנגדו, כגון פירור לחם בתוך סיר גדול עם התבשיל, הכל אסור באכילה מפני אותו פירור של חמץ שנתערב שם.
לכן יש להזהר מאד בעניני חמץ בפסח, לקנות אך ורק מצרכי מזון שאין בהם כל חשש תערובת חמץ, ושנמצאו תחת השגחה אחראית. וכן אין לסמוך על אדם שאינו יהודי שומר תורה ומצוות, כשאומר על מאכל מסוים שאין בו חשש חמץ, וכגון שמעיד על תבלין מסוים שאין בו שום תערובת וכדומה, וכפי שכבר הוכח בעבר, שאנשים נכשלו באיסור חמץ משום שסמכו על החנווני בשעה שאין לו כל נאמנות. וכבר אירע לפני כמה שנים, שסוחר אחד בשוק "מחנה יהודה" בירושלים, מחר אבקה להכנת משקה "סחלב", ואמר שלא מעורב בו שום חמץ, והתברר שלא היה לו מושג מה יש בתערובת. וכן אירע הרבה פעמים.
וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שנכון שלא לקנות שום תוצרת המיועדת לפסח בלי הכשר על כל מוצר לחג הפסח, וכן הדין אף בדברים שנראה שאין בהם חשש, כגון ליקר, אראק, וכדומה. ובזמנינו אפילו במוצרים הנראים הכי "תמימים", יש חששות רציניים מבחינת כשרות במשך כל ימות השנה, ובפרט בימות הפסח, כי בכל מוצר מעורבים הרבה מאד חומרים מחומרים שונים, והדברים ידועים.
כלים הבלועים מחמץ
אסור להשתמש בפסח בכלים שמשתמשים בהם בכל ימות השנה, שהרי הם בלועים מחמץ, מכיון שבזמן שתבשיל חם נמצא בתוך הכלי, הרי דפנות הכלי בולעות ממנו טעם חמץ, (כשם שהן בולעות טעם בשר או חלב), ולכן יש להשתמש בכלים מיוחדים לפסח, שלא השתמשו בהם למאכלי חמץ, או להכשיר את כלי החמץ לפסח, כל כלי כפי הדינים המיוחדים לו.