הלכה ליום ראשון ג' כסלו תש"פ 1 בדצמבר 2019              

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

משה בן לאה ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

משפחתו

תאריך ההלכה: ג' כסלו תש"פ 1 בדצמבר 2019

קטגוריה: כבוד אב ואם

 הורד (10.46 MB)


בן חכם ישמח אב

בימים האחרונים עסקנו במצות כיבוד אב ואם. והזכרנו כי מי שמכבד את הוריו בזקנותם, יזכה בדרך כלל שגם בניו יכבדוהו בזקנותו.

וסיפר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל, מעשה שהיה לפני למעלה ממאה שנה, באחת העיירות בפולין. בעיירה התגורר יהודי עשיר גדול מאד. הוא היה מן החרדים לדבר ה', אולם רעייתו היתה מושפעת מאד מרוח ההשכלה שרווחה בימים ההם. לזוג נולד בן, שהיה לבן יחיד.

כאשר הגיע הבן לגיל חמש וחצי, אמרה האשה לבעלה, הן בנינו גדל, ובודאי הנך רוצה לשלוח אותו ל"תלמוד תורה", אולם שמע נא בעלי היקר, אם ילך בנינו היחיד ללמוד תורה, מה יצא ממנו? בן ישיבה, ואולי אחר כך אברך כולל, אם כן, מה יהיה כשאנו נהיה זקנים, לא יהיה לנו כסף לפרנס אותו! השיב לה בעלה, הרי יש לנו עושר גדול, ונוכל לחיות מכסף זה עוד שנים רבות! אך ללא הועיל. האם עמדה על דעתה לשלוח אתה בנה לבית ספר כללי באומרה, בננו חייב לעמוד לעזרתינו לעת זקנה! ואמנם שמע העשיר בקול אשתו ושלח את בנו לבית ספר כללי בעיירה, זאת למרות שרב העיירה, הביע את התנגדותו לכך בתוקף רב.

חלפו עשר שנים, הבן כבר היה בן חמש עשרה. והנה אירע אסון, שכל העיירה נשרפה (כידוע בתיהם היו עשויים עץ, ומקרים אלה היו קורים לאסונם של התושבים). עשרות יהודים נותרו עניים מרודים, מבלי קורת גג לראשם.

גם ביתו של העשיר נשרף, אולם לו היו די נכסים בעיר ומחוצה לה, והונו הפרטי נשאר כמעט כמו שהיה.

ביום סגרירי אחד לאחר השריפה, התאספו עסקני העיר וראשיה בבית רב העיירה, לטכס עצה כיצד לשקם את העיירה. העסקנים סיפרו לרב, כי כבר החלו להשתדל אצל השלטונות הפולניים, והממשלה אישרה הלוואת ענק בסכום השוה לבניה מחודשת של כל בתי העיירה. הלוואה ממשלתית שתשולם במלואה כעבור שלושים שנה. אך זאת, בתנאי שיוכלו התושבים להעמיד ערבות כנגד ההלוואה.

בעיצומה של האסיפה דרש הרב מאותו העשיר, "אני מבטיח לך באחריות, כי כשיעברו שלושים שנה אנו נשלם הכל! לכן אני דורש ממך שתחתום ערבות בגלל מצוות פיקוח נפש שבאה לידך"!

"כבוד הרב", השיב העשיר, "מה זאת אומרת? ואם חס ושלום לא ישלמו? מה יקרה אז עם הנכסים שלי? זו ערבות בשווי של כל נכסי"! "אם לא תחתום על הערבות" השיב הרב, "ולא תציל את כל בני העיירה, אתה מאבד את עולמך"! "בעולם הזה ובעולם הבא"!

ליבו של העשיר החל לפעום בחוזקה, וביקש להתיישב בדבר יום אחד. הלך לביתו והתייעץ עם אשתו, והיא השיבה לו, אוי וי, מה אתה עושה?? האם רוצה אתה לסכן את כל כספינו?! גערה בבעלה ולא הסכימה.

העשיר שב אל הרב וסיפר לו את דברי רעייתו. הרב לא הניח לו לחמוק מחובתו: "אתה תחתום על מצות פיקוח נפש זו"! לבסוף, העשיר חתם. וזאת בלי ידיעת אשתו.

לאחר סיום הגשת הפרטים לממשלה בצירוף הערבות, קרא הרב אל העשיר ואמר לו: "כפי שאמרתי לך אמש, כי אם לא תחתום תאבד את עולמך, כך כעת, כאשר חתמת והינך אחראי למצות גמילות חסדים גדולה כל כך, הקדוש ברוך הוא יעזור לך בעולם הזה ובעולם הבא"! העשיר נפרד מהרב ושב לביתו.

חלפו שבועיים, הממשלה העבירה את הכסף, ותוך ימים ספורים החלו בבניית הבתים, ויהי אור לכל בני העיירה.

חלפו עוד חמש שנים. הבחור, בנו של העשיר כבר הגיע לגיל עשרים, אמו שהחלה להתקרב לימי הזקנה אמרה לאביו העשיר, הנה הגיע הזמן שבננו המוצלח יצטרף למסחר ויעשה חיל! בן יחיד! קראו ההורים לבנם, והודיעו לו על החלטתם להכניסו לעסקים של האב, ואיחלו לו שיצליח בהשתלבותו ויעלה מעלה מעלה להנאת כולם.

השיב הבן: "תודה רבה, שה' יתן לכם אריכות ימים, אך אני, איני מעוניין"! "למה? מדוע? אנחנו מאד מעוניינים! מאד"! התחננו ההורים בפני בנם. "טוב, אכנס רק בתור פקיד" השיב הבן. עשה עם הוריו תנאים...

שילבו אותו במסחר בצורה חלקית, כך רדפו הימים עד שהבין הבן, עד כמה אביו ואמו תלויים בו, ומעוניינים כי הוא יקח את העסק תחת אחריותו. אז, כבר החליט הבן להפוך את עורו ולתבוע:

יום אחד, ביקש מאביו שיחתום על מסמך משפטי, כי מעתה יהיה הבן בעל הבית היחידי על כל העסקים המשפחתיים. "מדוע"? שאל האב את בנו, השיב לו הבן, "הרי מחר או מחרתיים, אתה אבא תיסע לחוץ לארץ, ומה יהיה עם בעיצומה של עסקה אזדקק לחתימת ידך"? וכך הצליח הבן להחתים את אביו ולתת בידו יפוי כח כמורשה חתימה בכל עסקי העשיר.

לאחר חודשיים, האב הגיע למשרדו, הבן עיקם את אפו ואמר לו: "מדוע אתה נכנס ככה ומפריע"? בקיצור, הבן החל להצר את צעדי אביו ואמו, כך חלפה עוד כחצי שנה בצורה כזו.

היתה לעשיר וילה. יום אחד פנה הבן לאביו ואמר לו, "אבא, אתם כבר מבוגרים, די לכם בדירה יותר קטנה מהוילה הזו, אני זקוק לוילה לשם פיתוח העסקים, כדי שאוכל לארח כאן לקוחות, אם כן, כדאי שאני אכנס לגור כאן, ואתם תעברו לדירה אחרת".

ההורים התשושים לא יכלו לעמוד מול לחצי בנם, ובצער רב החלו להבין את כוונתו של יורשם היחיד.

כך הלך המצב והתדרדר משנה לשנה, הבן כבר התחתן, ואז מצא סיבות נוספות לדחוק את הוריו, עד שהחל להפציר בהם לעבור ל"מושב זקנים". ההורים אמרו לו: "מה איכפת לך שאנו דרים בדירה הזו, בשלום ושלוה, מדוע אתה חושב שטוב אם נעבור למושב זקנים"? השיב הבן: "כל שבוע אני מגיע אליכם לתת לכם כסף מהמסחר שלי, ולא נעים לי לתת לכם מעט כסף, לכן אני נותן ביד רחבה, והדבר מכביד עלי ביותר". "אם תעברו למושב זקנים, כל הענין יהיה מסודר ומוגדר מידי חודש בחודשו"!

מדוע? זעק האב, הרי כל העסקים שלך הם מידינו! אולם דבריו נפלו על אזנים ערלות. כך החל להתפתח ביניהם ויכוח, עד שהבן התריס למול הוריו: "אם תמשיכו עם הויכוחים האלה, אבא, אני פשוט אשליך אותך לרחוב"! (מתי התרחשה ההחלטה על ה"מושב זקנים"? בדיוק שלושים שנה מיום השריפה הגדולה).

 באותו יום, יצא האב מביתו כשעיניו דומעות, וכך הלך עד לביתו של הרב הישיש. נכנס, סגר אחריו את הדלת והחל לפרוץ בבכי. הוא סיפר לרב את מה שעובר עליו, והוסיף: "חטאתי, עויתי, פשעתי. הרב צדק". בכה ובכה באזני הרב. "הנה זכיתי ממש לנחת מהבן שלנו! מה אני יכול כעת לעשות"?! זעק במר לבבו.

לפתע, עלתה בדעתו של הרב עצה. וכך אמר לאב: "האם זוכר אתה שכאשר חתמת על הערבות לפני שלושים שנה, בירכתי אותך שבזכותה ייטב לך גם בעולם הזה וגם בעולם הבא"? והנה, בסיעתא דשמיא, לפי הרעיון שעולה במוחי עתה, אכן ניצלת מבנך הסורר. שמע היטב ותעשה מה שאומר לך.

מידי שנה, הוסיף הרב, חסכתי כסף מקופת הקהילה, לקראת היום שאנו קרובים אליו, בו יהיה על הקהלה לפרוע את ההלוואה לממשלת פולין. בינתיים, הכסף שימש להלוואות לנצרכים, אך כעת הכסף מונח אצלי בכספת. ועתה שמע נא, "לא נפרע את החוב"! "אל תספר מאומה לאף אחד, גם לא לאשתך, וכעת, לך לבנך ותאמר לו, כי אתה מסכים ללכת למושב זקנים, רק תתחנן אליו שיסכים להשאיר אתכם בדירה רק למשך שלושה חודשים, ותבטיח לו שמיד אחר כך תעברו כבקשתו.

הלך האב לבנו ועשה כמצות הרב. הבן ביקש שאביו יחתום לו על ויתור על הדירה בתום שלושה חודשים. האב חתם לבנו.

לאחר כחודשיים, הגיע תאריך פירעון החוב. התושבים לא שילמו, ומשכך, הגיע מכתב בהול ממשרד האוצר הפולני. הבן פתח את המכתב ולא האמין למראה עיניו. מיד רץ לאביו ושאל אותו, "מה הולך פה"? האב עיין במכתב, וכאילו נזכר ואמר, "כן, כן, זוכר אני, לפני שלושים שנה הרי היתה שריפה וחתמתי על הערבות"!

אבא, אמר הבן, רוץ לרב שישלמו מיד את ההלוואה! האב הלך לרב, וסיפר לו כביכול, ושב מבית הרב בפחי נפש, באומרו, "הרב לא מעוניין להתעסק כעת בנושא".

חלפו כמה ימים, שמאי מקרקעין הגיעו בלוית שוטרים, העריכו את שווי הנכסים בסכום עתק, והעמידו את כל הנכסים למכירה פומבית. המכירות נגמרו והושג סכום של חצי מליון רובל.

הבן, נשבר לחלוטין בקרבו. הוא החל לבקר את הוריו בדירתם הצנועה, אולי יחד יוכלו לטכס עצות איך להתגבר על המצב. כעת, הוא החל לכבד את אביו ולהעריך את יושרו ותבונתו. עד שיום אחד, אמר האב לבנו, "בני, לך לרב העיירה, הוא יסייע לך בהלוואות קטנות או גדולות, ותוכל לשקם את עצמך, ואולי אף לפרנס גם אותי"! הוא שמע לעצת אביו ודפק על דלת ביתו של הרב.

הרב שמע את צערו והשיב חגיגית כי יעניק לו סכום כסף, "אבל בבקשה אשאל אותך, האם הנחת היום תפילין? האם ראית כך אצל אביך חלילה? תלבש נא ציצית, וכי לא מגיע קצת נחת להוריך מבנם היחיד"?

כיון שלבו היה שבור, יכול היה הרב לעורר אותו על מעשיו עד עתה. וכך במשך הימים החל לעוררו על כל מעשיו הטפשיים והשפלים, והוא, במשך הזמן הבין כי התנהגותו בעבר היתה שלא כשורה, עד שיום אחד נכנס לרב ואמר: "הצלת אותי בשני העולמות! אינני צריך ירושה! חבל שלא עשיתם לי את זה לפני עשרים שנה, ברוך ה' שכעת נהייתי בן אדם"!

הרב הפתיע אותו ואמר, "אל תדאג, גם תקבל ירושה מהוריך הזקנים, תוכל לחיות כעשיר, ובד בבד לכלכל את הוריך ולכבד את שיבתם"! הבן לא הבין את כוונת הרב. פתח הרב את הכספת והראה לו את הכסף השייך לאביו. הסכום הענק שהקהילה היתה חייבת להם!

מעשה זה, הוא מעשה אמיתי שהיה. מי שהציל נפשות רבות, זכה בזכות זה שבנו ישוב בתשובה ויכבד אותו. אולם סוף מעשה במחשבה תחילה, אילו היה האב מחנך את בנו על ברכי התורה, לא היה צריך לעבור גלגולים קשים כל כך. (הובא גם בחומש המגידים, דברים עמוד 154).

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאלות ותשובות על ההלכה

מה ההלכה לגבי מושב בבית הכנסת כאשר האב הלך לעולמו? האם הבן יכול לשבת בכסא של אביו? ד' כסלו תש"פ / 2 בדצמבר 2019

לאחר פטירת האב מותר לבנו לשבת שם.

שאל את הרב