הלכה ליום חמישי כ"ו אלול תשע"ט 26 בספטמבר 2019              

ההלכה מוקדשת לגמר חתימה טובה עבור

מרדכי בן רחל - נורית בת אליס

אריכות ימים וכל הישועות

הוקדש על ידי

שמואל

תאריך ההלכה: כ"ו אלול תשע"ט 26 בספטמבר 2019

קטגוריה: ראש השנה


"הסימנים"

סימנא - מילתא
בגמרא במסכת כריתות (ו.) ובמסכת הוריות (יב.) אמרו, לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קרא, כרתי, סילקא ותמרים. ופירש רש"י, שמיני הפירות הללו הם לסימן טוב, כי הם גדלים מהר יותר משאר מיני הפירות והירקות וסימן טוב הוא לראותם בראש השנה. אולם במסכת כריתות מפורש בגמרא שיש לאכול ממיני הפירות הללו ולא רק לראותם. וכן מנהג ישראל שהובא כבר בטור ובשלחן ערוך (סימן תקפג), לאכול מהפירות הללו בראש השנה. ובספר "כל בו" כתב שנוהגים לומר "יהי רצון" על כל אחד מהם לפי שמותיהם (וכפי שמודפס במחזורים).

לברך תחילה
יש לברך תחילה על הפרי או הירק, לדוגמא, כשיקח את התמר, יברך עליו "בורא פרי העץ", ויטעם ממנו, ורק אחר כך יאמר את נוסח ה"יהי רצון" וימשיך לאכול תמר. (ומכאן כבר אינו צריך לברך "העץ על שאר הפירות).

יש נוהגים לומר את ה"יהי רצון", ולאחר מכן לברך ולאכול. ומנהג זה הובא בספר מטה משה (סימן תשצ) ועוד. ומכל מקום מאחר ואין זה נכון להקדים את בקשתינו לפני שנברך ונשבח את הקדוש ברוך הוא, לכן המנהג הוא לברך תחילה, לטעום, ואחר כך לומר "יהי רצון" ולהמשיך באכילה. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל. והביאו ראיה לזה ממה שאמרו במסכת נדרים (לב:) על שם בן נח, שהוא מלכי צדק מלך שלם, שיצא לקראת אברהם אבינו והוציא לו לחם ויין, ויברכהו ויאמר: "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ", ואחר כך סיים: "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ". אמר לו אברהם, וכי מקדימים ברכת עבד לברכת קונו? ולכן גם כאן, ראוי להקדים את הברכה הראוייה לפרי, ולטעום ממנו, ורק אחר כך לומר את תפלת יהי רצון שהיא בקשת רחמים עלינו. (ועיין עוד בחזו"ע עמוד צד והלאה).

ביום ובלילה
כתב מרן החיד"א (מחב"ר סימן תקפג) שנהגו לעשות את כל סדר המאכלים של הסימנים גם בלילה השני של ראש השנה. ובספר בן איש חי (פר' נצבים) כתב שנהגו לעשות כן גם בסעודות הבוקר של ראש שנה. ולמעשה מנהג רוב ישראל לעשות כן רק בלילות של ראש השנה. וכן נהג מרן זצ"ל.

דלעת, רוביא, רימון
הדלעת, נקראת בלשון הגמרא "קרא", ובערבית היא נקראת "קרע"  (ידוע שהשפה הארמית והשפה הערבית, הן קרובות מאד זו לזו, כי הערבית היא ארמית ועברית שנשתבשה), ולכן כתב בספר בן איש חי (פרשת נצבים) שאנו רומזים על שמותיה של הדלעת בשתי השפות. ואומרים כך: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שיקרע רוע גזר דינינו ויקראו לפניך זכיותינו".

וכן "רוביא" שהיא שעועית (ממין מסויים. ויש אומרים שהיא פול המצרי), ובערבית נקראת "לוביא", אומרים עליה "יהי רצון מלפניך וכו', שירבו זכיותינו ותלבבנו". וכן נהג מרן זצ"ל.

נוהגים לאכול רימון, ואומרים עליו "שנהיה מלאים מצוות כרימון".

תפוח בדבש, ראש כבש
בני אשכנז נוהגים לאכול תפוח בדבש. והספרדים נהגו לאכול תפוח מרוקח בדבש. כלומר "ריבת" תפוחים או "ריבת" חבושים. וכן היה המנהג אצל מרן זצ"ל. ואומרים"שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אולם מי שמתקשה בכך, בודאי שיכול להסתפק בתפוח בדבש בלא מרקחת. (והיה מרן זצ"ל רגיל לומר, שתהיה שנה מתוקה, הכוונה שתהיה שנת תורה. כי דברי תורה מתוקים מדבש ונופת צופים).

נוהגים לאכול גם ראש של כבש, ואומרים עליו "שנהיה לראש ולא לזנב, וזה זכר לאילו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליו השלום". ואם אין לו ראש של כבש, יכול לקחת ראש של עוף (וטוב שיצרף עמו בשר כבש, כדי שיוכל לומר וזה זכר לאילו וכו'). (ואם אין לו ראש של עוף רשאי לומר "יהי רצון" בלא שום דבר לפניו).

כל אחד לעצמו
רשאי כל אחד מבני הבית לברך לעצמו, וכן לומר "יהי רצון" לבדו. ואינו חייב לצאת ידי חובה מגדול הבית. ובכל מקום יעשו כפי שירצו בענין זה.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאל את הרב